שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, כמדי יום ביומו.
סימן תרכא,
קריאת התורה ביום הכיפורים.
מילה ביום הכיפורים.
נעמד היום סעיפים ב' ג' ד'.
אומר השולחן ערוך, תרכא, סעיף ב'.
מילה ביום הכיפורים מלין בין יוצר למוסף אחר קריאת התורה.
ולאחר המילה אומרים אשרי,
והרמה והמנהג לבול אחרי אשרי.
ואם הוא במקום שצריך לצאת מבית הכנסת,
אין מעלים עד אחר חזרת ספר תורה. מדוע?
כי אנחנו לא עוזבים את בית הכנסת לפני החזרת ספר תורה. וחוזרים ואומרים קדיש.
אז אמרוי קדיש, צריך את הפסוקים שלפני כן. כידוע לנו, שתמיד קדיש הוא בא אחרי משהו ולא לפני משהו. אבל המנהג, כמו שמביא השולחן ערוך, זה למול
לפני אשרי,
אחרי אשרי,
סליחה לפני אשרי, עושים מילה ואחר כך אומרים אשרי של ביתך,
חצי קדיש ועמידה.
והרמב״ר אומר שאחרי אשרי עושים את המילה.
סעיף ג' מברכים על המילה בלא כוס.
אי אפשר לשטות.
וישורים שמברכים בכוס, נותנים לתינוק הנימול.
טוב, מה הייתם נותנים בכוס יין? רביעית? מה יצרנו בזה?
בסדר.
אומר הרמב״ר ככה נוהגים?
נוהגים שבלי כוס. סעיף ד',
במוסף אומר שליח ציבור סדר העבודה. בחזרת השץ,
סדר העבודה.
ונוהגים ליפול על פניהם כשאומרים והכוהנים והעם.
כשהיו עומדים באזהרה,
יש שם מפורש יוצא מפיקויים גדול,
קוראים ומשתחווים ונופלים על פניהם ואומרים.
זה יש את החוויה.
וגם בעלינו לשבח.
טוב, וספרדים לא נופלים על פניהם בעלינו לשבח, אלא רק משתחווים כמו כל השנה כולה,
וכהנים ועם אז כן.
אבל שליח ציבור אסור למכור ממקום אישת התפילה כדי ליפול על פניו, ויש למחות ביד העושים כן.
כך מביא הרמה.
אבל המנהג שלנו שגם שליח ציבור במקום שהוא עומד
הוא קורע, הוא משתחרף, ואם זה אז הוא רגליו.
אמרנו כבר גם בהירכות תפילה, שתזוזה היא לא היסח הדעת,
והיא לא מפסיקה בתפילה.
בעזרת השם.
מחר אנחנו נמשיך.
כל טוב ושלום.
