שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדי יום ביומו.
מתקדמים בעבודת השם, יום הכיפורים, ככה נקרא עד סיום כבר.
סימן תרשת ח', סעיפים ז', ח' וט', לגבי חולה ביום הכיפורים.
טוב, אומר השולחן ערוך בסעיף ז', כשמאכילים את העוברות
או את החולה,
מאכילים אותם מעט-מעט, כדי שלא יצטרף לשיעור.
תמיד עדיף לאכול מעט-מעט. ודיברנו כבר בשיעורים קודמים,
לפני שלושה ימים,
אז זה שמאכילים השיעור אכילה ככותבת הגסה ופחות מכותבת הגסה ושתייה מלוא לוגמיו.
וכך, מאכילים אותו כשני שליש בעצה בינונית.
זה כותבת הגסה.
ואישהו כדי אכילת ארבע ביצים.
בחומרה ארבע ולא שלוש.
והשתייה יבדקו בכל לעצמו כמה היא כדי שיסכנו לצד אחד ויראה כמלוא לוגמיו.
זהו.
אז אם אנחנו קוראים קו ככה כללי, כללי,
שבטוח החמרנו ובטוח
25 גרם, 30 גרם
לחם ו-25 גרם
סמ״ק מים,
פעם בשבע-שמונה דקות,
אפשרי לחולה ומעוברות, סתם אדם אסור לו כמובן.
סעיף ח', אומר השכבה נעוך, וישקור פחות מאותו שיעור.
וישהו בין שתייה לשתייה כדי אכילת ארבע ביצים, או לפחות ישהו בין שתייה לשתייה כדי שיעור שתיית רביעית.
אמרנו שזה שתי דעות, ראינו בשולחן ערוך.
ואם המדור, או שאין השורים הללו מספיקים,
או שחולו אומר כן, או שיסתפקו בדבר.
מאכילים ומשקיעים אותו כל צורכו,
מייד, בלי לחכות.
אדם שחייב להזריק אינסולין, הוא לא יאכל שתי פרוסות לחם, הוא בבעיה.
טוב, במקרה, כן, לא תמיד ככה.
סעיף ט', מי שאחזוב בולמוס,
אה, שיגעון,
והוא חולי שבא מחמת רעבון,
וסימנו שעיניו קהות ואינו יכול לראות,
מאכילים אותו עד שיעירו עיניו.
ואם אין שם מאכל של היתר, מאכילים אותו מאכל איסור.
אם יש כאן שני מיני איסורים, אחד חמור מחברו, מאכילים אותו אקל תחילה.
מהרמיים צריך לבשר, ויש כאן בהמה שצריכים לשוחטה ובשר נבלה מוכנת.
האלה אין סימן שקף חצי יד שיכול להגיד, שמע, אם זו בהמה אסורה, אני לא רוצה לאכול.
אז שוחטים.
טוב,
פותחים את הכול כדי לעזור לאדם לחזור למצבו התקין,
לבריאותו.
אפילו אם יעברו על איזשהו איסור,
כבר שאדם יהיה בריא
וחי בהם.
הכל טוב. שלום.
