שלום, אנחנו בהלכה יומית, כמדיון ביומו, קרובים עתים לתורה.
כבר אנחנו בתרטז,
יום הכיפורים, עברנו את כל הגדולים,
עכשיו מתעסקים עם הקטנים. בתרטז יש שני סעיפים, נלמד אותם,
ונעבור אחר כך לתריז.
תרטז מתעסק בנושא קטנים מתי הם מתחילים להתענות.
אנחנו יודעים שיש לנו את החיוב מהתורה,
כל מי שהוא מעל גיל בר בת מצווה,
זאת אומרת 13-12,
החכמים באו ואמרו ששנה קודם גם חייבים. זאת אומרת, בנים מגיל 12,
בנות מגיל 11, חייבים.
עד אז מחנכים לתענית, להבדיל ממה שלמדנו
בתשעה באב התעניות שהן אבלות, שאנחנו לא מחנכים לתענית.
מדוע?
כי עד שהוא יגדל ויהיה בר מצווה כבר לא תהיה תענית.
אז אין לנו למה לחנך, בעזרת השם גאולה שלמה.
אבל יום הכיפורים זה יום הכיפורים,
זה פשוט יום שמחה שהקדוש ברוך הוא סולח, מוחה לנו.
אז גם כשיגדלו זה ימשיך להיות.
תר״ט ז', סעיף א', אומר על שולחן ערוך,
התינוקות מותרים בכל אלו,
אכילה, שתייה, הכול.
חוץ מנעילת הסנדל,
שאין חוששים כל כך אם לא ינעלו.
אל תנעל נעליים, מה יש ילדים הרבה פעמים הולכים בלי נעליים.
לא שאנחנו מצדדים בזה, אני ראיתי אנשים מבוגרים שהולכים בלי נעליים, זה קטסטרופה.
מה המבדיל בין אחד לבין בעל חיים?
נעליים, סנדל.
אומר הרמב״ם, מותר לומר לעובד כוכבים לרוחצן ולסוכן, אבל להאכילם אפילו בידיים מותר.
צריך להתרחץ לבד או על ידי גוי, אבל
להאכיל אפשר אפילו בידיים תינוקות.
סעיף ב',
קטן, בריא,
בין תשע שנים שלמות או בין עשר שנים שלמות, מחנכים אותו לשעות. כיצד?
היה רגיל לאכול בשתי שעות ביום,
מאכילים אותו בשלוש, היה רגיל לאכול בשלוש, מאכילים אותו בארבע.
לפי כוח הבן מוסיפים לענות אותו בשעות.
ועוד אין לקטנה הבריאה, אומר הטור, בן אחת עשרה, בן זכר, בן היקף,
על מטענים ומשלימים מדברי סופרים כדי לחנכן במצוות. לשים לב מה כתוב פה,
שלפי השולחן ערוך יוצא שגם בן, כשהוא בן אחד עשרה, כבר צריך, לא כמו שאני אמרתי,
בן בשתיים עשרה ובת בת אחת עשרה, גם בנים, גם בנות, גיל אחת עשרה מתחילים להתענות.
ומשלימים מדברי סופרים כדי לחנכן במצוות. אומר אמר, ושאומרים שאינם צריכים להשלים מדי רבנן כלל.
יש לסמוך עליי, הוא בנער שהוא כחוש ואינו חזק לטענות.
כל מקום שמחנכים אותו באכילה,
מחנכים אותו גם ביחיצה ושיחה.
בת 12 ויום אחד,
בין 13 ויום אחד שהביאו שתי שערות, הרי הם כגדולים בכל מצוות,
ומשלימים מן התורה.
אבל אם לא הביאו שתי שערות,
עדיין קטנים הם ואינם משלימים אלא מדברי סופרים.
אומר הרמא,
ואפילו רך וכחוש צריך להשלים.
גם מי שהוא לאף-לאף
צריך להטענות.
דין תורה.
יחסין, השם על שבור שערות, קטן שהוא פחות מבן תשע,
אין מעניין אותו ביום הכיפורים כדי שלא יבוא לידי סכנה.
שום תענית, תאכל, תשתה
כמו שאתה רוצה.
אומר הרמה, אפילו אם הוא רוצה להכביר על עצמו, מוחין בידו
לגיל תשע. אחרי גיל תשע
מתחילים לחנך אותו לשעות, אבל לא לתענית שלמה.
טוב, זה סימן תפרש טז, תפרש יז, סעיף ראשון.
עוברות ומניקות, מטענות ומשלימות ביום הכיפורים.
ביום הכיפורים גם אישה מעוברת, גם אישה שמניקה,
חייבים להתענות.
אחר כך אנחנו נראה את ה... מחר,
נראה את היוצאים מן הכלל.
אבל באופן עקרוני,
פסק הלכה מעוברת, מניקה, צריכה להתענות.
כל טוב ושלום.
