היום אנחנו שוב בהלכה יומית כמדיום ביומו,
מתקדמים בהלכות יום הכיפורים שהתחלנו לפני יומיים.
סימן תרש-ו, סעיפים ב', ג' וד'.
אומר לנו השולחן ערוך בסעיף ב',
תרש-ו'.
אם מת אשר חטא לו, הרי אמרנו אתמול שצריך אדם לפייס את חברו, אלך אליו שלוש פעמים,
אמרו לפני עשרה, ביקשתי מחילה והוא לא הסכים.
אם מת אשר חטא לו,
והוא לא ביקש ממנו מחילה,
מביא עשרה בני אדם ומעמידם על קברו ואומר חטאתי לאלוהי ישראל ולפלוני זה שחטאתי לו
ונהגו לבקש מחילה בערב יום הכיפורים.
זאת אומרת לעשות את זה בערב יום הכיפורים. סעיף ג'
תקנת קדמוננו וחרם שלא להוציא שם רע על המתים.
מי שמת
אחרי מות קדושים
לאמור בהר בלבד.
בסדר? לא אומרים כלום אחרי מות.
סעיף ד' יכול לטבול וללקוט מתי שירצה כדי ש... רק כשיהיה קודם הלילה. ואינו מברך על הטבילה.
למה? א', תשימו לב, יכול לטבול וללקוט מתי שירצה, זה אומר שלשולחן ארוך כבר ברור שצריכים לטבול וללקוט.
ואחר כך הוא אומר רק שיהיה לפני השקיעה באלה ויום הכיפורים.
אומר הרמב״ם, ולא לברך, כי יש תוספות שאומר שמברכים על הטבילה הזאת כי היא חובה.
אנחנו לא נוהגים ככה, אנחנו אומרים לשולחן ארוך,
לא מברכים.
ואין צריך לטבול רק פעם אחת, ולא וידוי משום קרב. הוא הדין דת. אתה יודע, תשעה קבין מים נמי מאני.
מי שלא יכול ללכת למקווה,
יש 13 ליטר, 13 וחצי ליטר מים, הוא עומד, שופך על עצמו, הכל בסדר.
מי שמת, לא מת, בין ראש השנה ליום הכיפורים,
מותר לרחוץ ולטבול בערב יום הכיפורים.
למה? כי מה שיום כיפור מבטל שבעה,
אף על פי שנהגו שלא לרחוץ כל שלושים, תפילת מצווה מותר.
אבל אנחנו רגילים שאחרי שבעה כן רוחצים האבלים, ולכן מי שישב שבעה בין ראש השנה לבין יום הכיפורים,
יום הכיפורים מבטל שבעה,
זה יכול להתרחץ ולטבול בערב יום הכיפורים,
ללא חשש, כי בוטל ממנו כבר גזירת שיבה.
כל טוב ושלום.
