היום אנחנו בהלכה היומית, אתמול התחלנו את הלכות יום הכיפורים,
למדנו בסימן תרד את הסעיף הראשון, זה הסיום של היום.
נלמד היום את סעיף ב' בתרד,
את סימן תרד,
את הסעיף הראשון מסימן תרד ו'.
בסעיף ב' בשולחן ערוך,
תרד אומר השולחן ערוך, אין נופלים על פניהם בערב יום הכיפורים.
זאת אומרת, על אף שבבוקר אומרים סליחות,
כמו בערב ראש השנה.
ביום, בשחרית, כבר לא אומרים
נפילת אפיים.
אומר הרמב״ם, גם אינו אומרים למנצח ומזמור לתודעה. גם אינו אומרים קודם עלות השחר הרבה סליחות.
זה היה הסליחות הכי קצר אצל אשכנזים. ספרדים אותו דבר, הכל אותו דבר.
אין הבדלים.
ויש מקומות מהגים להרבות בסליחות, והכל לפי המנהג.
ולעניין אמירת אבינו מלכנו בערב יום הכיפורים,
יש בו מחלוקת בין האחרונים.
ומנהג עירי שלא לומר, כי כשחלו יום הכיפורים בשבת, כשהם אומרים בו אבינו מלכנו, אז אומרים לנו אותו ערב יום הכיפורים שחרית.
טוב, ואצל הספרדים שאומרים אבינו מלכנו גם בשבת,
אז זה לא משנה, בכל מקרה אומרים תמיד,
וגם אומרים למנצח, וגם אומרים מזמור לתודה,
סליחה, לא אומרים למנצח, אבל
אומרים מזמור לתודה,
ואצל אשכנזים לא אומרים לא למנצח ולא מזמור לתודה.
כמו כל יום שלא אומרים תחנון אצל ספרדים, כשאומרים תחנון גם לא אומרים להם לנצח, היא הנחה שם ביום צרעת. אצל אשכנזים זה לא תמיד כך.
בכל מקרה, מזמור לתעודה אומרים כל יום.
טוב, סימן תר״ש, אומר השולחן ערוך,
סעיף אחד,
חשוב, יפה,
א', מה שנוהגים לעשות כפרה בערב יום כיפור, לשחוט תרנגול על כל בן זכה ולומר עליו פסוקים,
יש למנוע מנהג.
לא, זו שיטת השולחן ערוך.
אומר הרמב״ם, ויש מהגאונים שכתבו מנהג זה,
וכן כתבו אותו רבים מן האחרונים,
וכן נוהגים בכל מדיונות אלו, ואין לשנות, כי הוא מנהג ותיקין.
ונוהגים לקחת תרנגול זכר לזכר, ולנקבה לוקחים תרנגולת.
לוקחים למעוברת שני תרנגולים, אולי יותר ליל זכר,
והנקבה בשבילה ובשביל העובר, אם זה נקבה.
ובוחרים תרנגולים לבנים, הדרך שנאמר, אם יהיו חטאיכם כשנים, כשלג אלבינו.
מנהגו ליתן הכפרות לעניים ולפדותם בממות שנותנים לעניים.
ויש מקומות שהם נוגעים ללך על הקברות ולערמוד בצדקה והכל מנהג יפה.
יש להסמיך שחיטת הכפרות מיד לאחר שיחזירו עליו,
שיחזירו עליו
ושמח ידיו עליו,
דמות קורבן, וזורקים בני מאיים על הגגות ובחצר,
מקום שהעופות יכולים לקחת משם".
במילים אחרות אומר לנו הרמה,
מנהג גאונים,
שוחטים, עושים כפרות, שוחטים,
תרנגול, תרנגולת, זכר, נקבה,
ועל ידי כך הם מכפרים עוונותיהם,
וכפי שאנחנו יודעים ומקובל מרבותינו,
ספרדים נהגו כמו הרמה,
וכך נוהגים,
ונשים לב שאפילו הרמה,
וגם השולחן ערוך, אף אחד לא מזכיר מנהג כפרות בכסף,
זה משהו אחר כך.
לא השולחן ערוך ולא הרמה,
אף אחד לא מזכיר את האפשרות לעשות כפרות בכסף.
השאלה אם עושים תרנגולות או לא עושים.
שוחן ארוך אמר שיש למנוע מנהג, ולא נוהגים כך,
והרבה אמר שנוהגים תרנגולות וכן נוהגים כך. כך נוהגים. אחד הדברים שמביא אותם
המשטרה ברורה,
הרב בן איש חייל, הזמן ששוחטים, פרטי פרטים, אבל אנחנו במסגרת שלנו מקצרים,
זה בעצם כפרה על האדם.
התרנגול, ברגע ששוחטים אותו, הוא עובר ארבע מיתות בית דין
במקום האדם.
כן, כדוגמת, להבדיל, כן, להבדיל, זה לא קשור אחד לשני, אבל להבדיל, קורבן,
שאדם מקריב קורבן ומתכפר לו, וגם פה כשתופסים אותו זה כמו חנק,
שוחטים אותו זה סייף, זורקים אותו על רצפת סקילה,
מעבבים את האור על גבי האש, זה שרפה, וזה ארבע מיתות בית דין. לכן,
הקשר בין עשיית
כפרות בתרנגולים ועשיית כפרות בכסף הוא מקרי בהחלט.
זאת אומרת, זה הצדקה, תוצא מבעיה, וזה נכון, נכון כל השנה, נכון כל הזמנים.
פה מדובר על הדבר המיוחד הזה, כפרות.
כפרות, תרנגולות.
כן או לא.
זה בעצם מה שמופיע.
שולחן ערוך אומר למלוא ההמלג, רמר אומר שיושימו אותו על פי מנהג הגאונים.
וכך נהגו בקהילות ישראל במשך דורות.
בעזרת השם, שהקדוש ברוך הוא יזכה אותנו.
טוב, סימן תרשב,
סעיף א',
אומר על שולחן ערוך,
עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שיפייסנו
ואפילו לא יקנטו, אלא בדברים צריך לפייסו.
ואם אינו מתפייס בראשונה יחזור וילך פעם שנייה ושלישית
בכל פעם ייקח יום השלושה אנשים ואם אינו מתפייס בשלוש פעמים אינו זקוק לו
מי הוא יאמר אחר כך לפני עשרה שביקש ממנו מחילה
ואם הוא רבו
צריך ללך לו כמה פעמים עד שיתפייס
והמוחה לא יהיה אכזרי מלמחול אם לא שמכוון לטובת המבקש מחילה
ואם מוציא עליו שמרא, אין צריך למחול לו.
כשמוציא שמרא לא חייב למחול.
אבל לשים לב לדבר הזה שאנחנו מדברים על יום הכיפורים
כעל יום שבסופו של דבר מחבר.
מחבר בין הקדוש ברוך הוא לבין עם ישראל לבין הקדוש ברוך הוא, ובין עם ישראל זה לזה.
לכן, אם מישהו הזיק למישהו, זה שצריך לשלם את הנזק זה ברור.
תאונה דרכים, עשה לו מכה בפח.
זה שצריך לשלם זה ברור, אבל צריך לפייס אותו.
צריך לתת לו שהוא לא יכעס עליך.
בסדר? זה דבר שחשוב לדעת, שהבין אדם לחברו הוא עומד פה במקום,
בין אדם למקום.
אני תמיד אומר שבין אדם לחברו יותר גרוע מבין אדם למקום. למה?
בין אדם למקום זה בינך לבין הקדוש ברוך הוא.
אבל בין אדם לחברו זה בינך לבין חברך,
וגם בין אדם לבין הקדוש ברוך הוא, שציווה שאתה לא תקנית את החבר שלך.
אז זה גם בין אדם למקום, זה גם בין אדם לחברו.
וזה לא שם שנזכה לחזור בתשובה שלמה,
בין אדם לחברו, ואהבת לרעך כמוך, נזכה לי גולה שלמה, הכל מתוך כבוד ורצון עשיית השם בעולם. כל טוב ושלום.
