שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדיון ביומו.
סימן ת' קופצה ד' ז',
סעיפים ב' וג',
ת' קופצה ד' ח' את הסעיף היחיד שלו.
ת' קופצה ד' ז', סעיף ב', אם זוכרים, אתמול דיברנו שלא מתענים בראש השנה. שמחה.
יש מקומות שקבלה בידם, שכל מי שרגיל להתענות בראש השנה,
הוא משנה רגילתו ולא מתענה, אינו משלים שנתו.
ומי שאינו יורה לנפשו צריך לתענות קולים, אבל צריך שאתה רע כמו שר הנדר.
לא מטענים בראש השנה, ראש השנה מתפללים וגם שמחים שהקדוש ברוך הוא מלכנו והוא שפטנו,
בעזרת השם. ומי שיטענה,
יטענה כל החיים, לא לבטל את זה.
סעיף ג' אומר השולחן ערוך, המטענה פעם אחת בראש השנה, תענית חלום,
אם היה ביום ראשון, צריך לטענות שני ימים כל ימיו,
ואם היה ביום השני, יטענה כל ימיו יום שני בלבד.
אתם מבינים איזה חומרה יש פה?
והיה רמה, ואין צריך ללמד תענית לתעניתו,
לא צריך לשבת אחר כך יום תענית לתעניתו.
דעא יש אמרו שמצווה להתענות בראש השנה.
אלה אומרים או הנינהו בראש השנה? כמו שהם אומרים ביום הכיפורים.
טוב, סימן תקצ״ח,
א',
ראש השנה שחל להיות בשבת, אין אומרי צדקתך במנחה,
כיוון שזה כמו חג-ראש חודש.
ויש אומרים שלא לאומרו, שלא,
חדשתו... סליחה, סליחה, טעיתי, טעיתי.
ראש השנה שחל להיות בשבת, אומרים צדקתך במנחה.
על אף שבאופן עקרוני זה ראש חודש.
לא צריך להגיד, יום שלא יאמרו את החנון. בכל זאת,
בראש השנה אומרים, כך אומר השולחן ערוך.
אומר הרמב״ם, והוא שלא לא אומרו, וכן אנו נוהגים.
נראה לי שהמנהג הוא לא לומר.
אפילו שהשולחן ערוך אומר שכן, נראה לי
שלא נוהגים לומר אם ראש השנה, יום הראשון,
חל ושבת. כל טוב ושבת.
