שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית,
נושא תקיעות שופר, תפילה.
נלמד היום סימן תקופצא דה, סעיף אחד, תקופצא דיו, סעיף אחד,
ותקופצא דז,
סעיף אחד ממנו,
בעזרת השם.
תקופצא דה, אומר לשולחן ערוך, מי שאינו בקיא בתקיעות ולא בסדר בתפילת מוסף, הוא לפעמים שתי עיירות.
באחד בקיאים בתקיעות ולא בתפילת מוסף, ובאחד בקיאים בתפילת מוסף ולא בתקיעות.
לאן הולך?
בחידון.
הולך למקום שבקיאים בתקיאות.
למה? תקיאות דאורייתא.
אפילו של נוסף, ודאי משתקיאות ספק.
הולך למקום שיש תקיאות.
מיהו? אם יכול ללכת למקום שיפלמיד יש אהוד ביום,
שישמע אחר כך התקיאות ומקום שתוקעים?
כי הם שתי מצוות זה כל היום כשר לתקוע. בסדר.
אם יכול להיעשות שניהם, אז יעשה תפילה לבד, תקיאות לבד.
אבל קודם כול, תקיאות, כי התקיאות זה דאורייתא.
תקופצדיו, לאחר התפילה מריעים תרועה גדולה בלא תקיעה.
101. לערבב את זה שרוצה לערבב אותנו, לערבב אותו.
אומר הרמב״ם, ויש מקומות שהם נוהגים לחזור ולתקוע 30 קולות,
לאחר שיצאו בזה שוב, אין לתקוע עוד בחינם.
אבל קטן אפילו הגיע לחינוך, מותר לומר לו שיתקע, ומותר לו לתקוע כל היום.
תקשיב לב ל-30 האלה, כי אם אמר השולחן ערוך, התגייסנו לזה,
שמדבר רק על חזרת השצה תוקעים.
אז אם תוקעים
בחזרה, במיושב, בהתחלה שלושים, ובחזרה תשעת עוד שלושים.
מה עוד?
אומר הרמב״ם, עוד שלושים בסוף התפילה. מה אנחנו עושים?
עוד שלושים בלחש.
בסדר? אז איפה עוד עשר?
בקדיש תוספת.
שים לב שאנחנו פה מרכיבים דבר על דבר.
שלושים ראשונות, כבר הסברנו למה.
שלושים נוספות, בחזרת השעת. אחר כך הוספנו גם בלחש. והרמב״ם אמר,
כשמוסיפים את זה אחרי תפילה,
אנחנו מוסיפים עוד עשר.
לפני,
בסוף חצי קדש, תאזנו ותעטרו באחריות השמיים.
טוב,
תקצד וז', סעיף ראשון,
אז גמרנו את הנושא של התקיעות.
אוכלים ושותים ושמחים ואין מטענים בראש השנה ולא בשבת תשובה.
אמרו, הם לא יאכלו כל סובלם, אבל לא יקלו ראשם ותהיה יראת השם על פניהם.
איכו, איכלו משמנים, שתו ממתקים, שילחרו מנות לעין נכון לו,
ואל תעצב וכחרט ותשב עמאו זכה.
צריכים לשמוח, כי אנחנו בטוחים בחסדי הקדוש ברוך הוא.
אבא שלנו, נכון שהוא שופט, אבל אתם יודעים.
נלך צעד אחד,
פיתחו לי פתח כפתחו של עולם.
בעזרת השם, נזכיר לי תשובה שלמה.
כל טוב שלו.
