שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, כי מדי יום ביומו
מתקדמים בענייני ראש השנה, כן,
ברכות ותקיעות.
נלמד היום תקופצה דג' סעיפים א' ב', ותקופצה ד' סעיף 1. שני סימנים היום.
ותקופצה דג' סעיף א' אומר על שולחן ערוך, ברכות של ראש השנה ויום הכיפורים מעכבות זו את זו,
שאמנו יודע כולם לא יאמר מה שיודע מהם,
אלא לא יאמר כלום.
ברגע שיש ברכות
של מוסף,
אוקיי, עוד פעם, איזה יום כיפורים, יום כיפורים של יומן, זהו.
קיצור, כשהוא לא יודע את הברכות,
הוא לא ותר. מלכויות, זיכרונות, סופרות,
שום דבר.
צריך להגיד את הכול. או שאתה אומר את הכול, או שאתה לא אומר כלום.
סעיף ב' וכן תקיעות מעכבות זו את זו. ואני מלשינו יודע למקצת הסימן, שלא יעשה אותו מקצת שיודע.
אבל תשת, תשת, תרת, אין מעכבים זה את זה. ואם יודע לעשות אחד מהם או שניים, עושה.
כי אמרנו, יש לך ספק, אולי בכלל זה רק תר״ט, אולי רק תש״׳, אולי תשר״ט,
אבל אולי ואולי ואולי. לפחות משהו אחד תעשה, אולי תצא ידי חובה, אולי זה היה אמיתי
מה שצריך.
טוב, אומר הרמה, אבל ברכות הן מעכבות בתקיעות,
וכן התקיעות לא מעכבות את הברכות,
ואיזה מהן שיודע יעשה.
ומתפלל קודם שתקע, יצא ידי חובה. זאת אומרת, הברכות שעל הסדר, כדי לבוא ולברך,
לא בתחילת ברכות השופר ולא בברכות של התפילה,
שום דבר לא מעכב.
שמעת את התקיעות, שמעת, התפללת, עכשיו אתה רוצה לשמוע תקיעות,
הכל טוב.
דף קופצני ד',
סעיף אחד, יחיד שלא תקע, חברו יכול לתקוע לו, להוציאו ידי חובתו.
אבל יחיד שלא התפלל תשע ברכות, אין חברו יכול להוציאו בתשע ברכות.
ויש חולקים שאומרים שהוא לא יכול להתפלל, חברו יכול להוציאו גם בתפילתו.
אז אם מישהו, איך אומרים, ראינו איזה פעם,
שפתאום הוא לא רואה והוא מקשיב למה שמוצאים אותו, אז יצא דרך אובה ביחיד. בציבור, כמובן, שליח ציבור יכול להרציג דרך אובה.
בעזרת השם, שכל אחד יזכה שהוא יוכל להתפלל בכוח טוב,
בראייה כמו שצריך,
לאור המעלי, הבריאות איתנה, לעמוד בתפילה לפני הקדוש ברוך הוא, שיגאל אותנו גאולה שלמה במהרה בימינו אמן.
כל טוב.
