שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, כמדיום ביומו, סימן תקצ״,
מסיימים אותו היום, סעיפים זכ׳ בנושא סדר התקיעות, אורך התקיעות, שיעורם, חיפורם, ניתוקם.
סעיף ז אומר שיעורן ערוך, אם טעה בתשרת,
ואחר שתקע שני שברים, טעה והתחיל להריע.
אם נזכר מיד, יתקע שבר אחר.
ואם לא נזכר עד שגמר התרועה שהתחיל בה בטעות,
לא הפסיד את התקיעה הראשונה שתקע,
אלא חוזר ותוקע שלושה שברים, הוא מריע ותוקע.
אבל אם אירע בתשת או טרת, הפסיד גם תקיעה ראשונה.
למה? כי פה יש לנו את הסדר הפנימי, כאילו זה האמצע.
אז אם הוא התחיל כבר את זו שאחריה, את התרועה, בסדר, אבל את התקיעה הוא לא הפסיק.
יפה.
סעיף ח', אם הפסיק בתרועה בין תקיעה לשברים,
או שהפסיק בשברים בין תרועה לתקיעה,
וכן אם הריע שתי תרועות זו אחר זו,
או שתקע אחר התרועה התקיעה כמתעסק שלא לשם תקיעה, והפסיק בהבין תרועה לתקיעה,
או לאחר שתקע שלושה שברים שתק, והפסיק ואחר כך תקע שברים אחר,
אפילו שבר אחד וכו', אלוהי הפסק, והפסיד גם תקיעה ראשונה.
אל תעשה לי שום דבר
שהוא משבש את המערכת. הפסקה בזמן, בסדר.
אבל אם עשית משהו נוסף, זה כבר לא טוב.
ט', אם תקע שני תשרת או שני תשת או שני תרת, כהוגן ותאב השלישי,
אני לא צריך לחזור אליה לאחרון שתעבור.
אם תקע בצד הרחב של השופר, לא יצא ידי חובה.
צריך,
כן, ממצר קריאת אייה, נדימה אחר כך.
אומר המה, ואחר שתקעו, אומר השליח ציבור פסוק אשריה עם יהודי תרועה,
ואשריהו מחזירים הספר למקומו, וכך נוהגים כולם.
אשריה עם יהודי תרועה,
וכל כלי יוצר עלייך, יש כמה פסוקים, ואז מתחילים אשריה של ביתך, ומחזירים
ספר תורה למקומו, וכמובן לא להסיח את הדעת, לא בשום דבר אחר, בין
תחילת התקיעות לבין סופם, אפילו שבשלושים באופן עקרוני יצאו ידי חובה.
אבל בכל זאת,
לא להפסיק עד סוף מאה קולות על פי מנהגנו. כל טו, שנזכה לבריאה שלמה. שלום.
