שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדי יום ביומו,
מתקדמים בענייני
תקיעות שופר.
דיברנו על השופר, דיברנו על הכשרתו של הדובה שופר,
דיברנו על
מי זמן תקיעת שופר, מי ראוי לתקוע בשופר, את מי מוצאים בידי חובה.
עכשיו הסדר הראוי לתקיעת שופר, סימן תקופצד סעיף א',
ב' וג', זה מה שאומרים עד היום.
תקופצד סעיף א', אומר לשולחן ארוך,
כמה תקיעות חייב אדם לשמוע בראש השנה?
למה תשע? שוגים יותר.
לפי שנאמר, תרועה ביובל ובראש השנה שלוש פעמים, פעם אחת ביובל, פעמיים בראש השנה.
וכל תרועה פשוטה לפניה, פשוטה לאחריה.
אתה מציע חלק לפני, חלק אחרי. באמצע יש כל מיני עליות וירידות.
ובפי השמועה למדו שכל התרועות שאירועו בחודש השביעי, אחד הן.
בין בראש השנה,
בין ביום הכיפורים של יובל.
לפיכך,
תשע תקיעות עתוקים בכל אחד משניהם.
טרעט, טרעט,
תקיעה, תרועה, תקיעה, תקיעה, תרועה, תקיעה, תרועה, תקיעה, תרועה, תקיעה. זה מה שצריך.
סעיף ב' אמור לשולחן ערוך. תרועה זו אמורה בתורה, אסתפק לנו, בספק.
האם היא אללה,
שלנו קוראים תרועה, או אם היא ממה שהם קוראים שברים.
יילול יליל או גילוך וגליך.
או אם הם שניהם ביחד,
אולי שניהם גם וגם.
לפיכך, כדי לצאת ידי ספק, צריך לתקוע תשרת שלוש פעמים,
אולי זה שניים ביחד, תשת שלוש פעמים, אולי זה שמרים,
ותרעת שלוש פעמים, אולי זה תרועה.
וכל אחד מהם בעצם מכסה לנו את כל האפשרויות.
אם תשרת שלוש פעמים, תשת שלוש פעמים ותרעת שלוש פעמים,
יצרנו בסך הכל שלושים קולות.
סעיף ג',
השיעור של משך הזמן של קול תקיעה ותקיעה,
אומר השורון הערוך, יש שיעור תקיעה כתרועה,
ושיעור תרועה כשלוש יבבות,
דהיינו שלוש כוחות בעלמא כלשהו,
והם נקראים טרומטין.
לפי זה צריך להיזהר שלא יאריך בשבר כשלושה טרומטין,
שאם כן יצא בכלל שבר ונעשית תקיעה.
יש אורים שאין לחוש אם יאריך בשבר עם קצת, ובלבד שלא יאריך יותר מדי, כדי שלא יהיה כמו תקיעה.
צריך להאריך בתקיעה של תשרת יותר מבשל תשת,
או שתשת יושב מבשל טרת.
למה? כי אני אומר שלוש קולות.
והוא, אם יאריך הרבה בכל תקיעה, אין לחוש, אין לשיעור למעלה. וכן בתורה יכול להאריך כמו שירצה.
וכן אם הוסיף לשלושה שברים, הוא עושה ארבעה או חמישה אין לחוש, לשים לב.
ארבעה או חמישה, אבל לא להאריך בשבר, כי אם אתה מאריך בשבר, בסוף זה יוצא תקיעה.
ויש אומרים,
שתשימו לב, יש ויש, הלכה כי השבעתה. אז אנחנו נוהגים כי השבעתה. ויש אומרים ששיעור רבבה, שלושה תרומיתים.
שיעור תרועה, כשלוש שבבות,
שהן תשעה תרומיתים.
שיעור תקיעה, גם כן תשעה תרומיתים, כי היא תרועה.
ולפי זה אין החושים מאריך קצת בשברים. צריך להאריך בתקיעה של תשרת כשיעור ילבי תרומיתים,
י״ח, צריך לומר, כן?
ומי שלא יאריך בתקיעה כשיעור הזה ואיך בשברים, לא קיים המצווה, לא כמר ולא כמר.
לכן המנהג שלנו,
אנחנו כבר מקצרים,
את השיעור הארוך יש לנו במקום אחר.
אנחנו נוהגים שכל קול של תרועה הוא חלק קטן, זה נקרא תרומית.
כל התרועה כולה תשע תרומיתים.
תשע תרומיתים, נחלק את זה לשלוש, כל שלושה
כיחידה אחת, זה שבר.
שלושה שברים זה כמו תשע תרומיתין. אותו דבר התקיעה צריכה להיות.
עכשיו, ברגע שיש לי גם שברים וגם תרועה, אז יוצא שמונה עשרה תרומיתין.
אז התקיעה צריכה להיות שמונה עשרה.
אז לכן בתשרת אורך התקיעה הוא כפול מתשת ותרת.
ככה אנחנו נוהגים, ככה רגילים.
זה הסדר שלנו, ובעזרת השם שנזכה שישמע
קול תרועתו של מלך המשיח ובמלאכת מלכו של עולם
בבניין בית המקדש.
כל טוב ושלום.
