שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, כמדיון ביומו, סימן תקפט,
מי הם האנשים הראויים לתקיעת שופר?
ראינו אתמול שמי שחייב במצווה יכול להוציא, מי שלא חייב לא.
נראה יום הצייפי עם ד' ה' וו'.
אומר השולחן ערוך בתקפט צייף ד', אנדרוגינוס,
זה אחד דו-מיני,
מוציא את מינו,
אחד שהוא כאמור בדיוק,
טום-טום,
שהוא סתום, לא יודעים מה הוא בכלל,
אפילו את מינו אני לא מוציא,
כי ברגע שייפתח,
אם יפתח,
כן, יעשו אותו הסאונד, יראו מה יש בפנים,
אז יכול להיות שהוא עושה זכר וזה נקבה, אי אפשר לדעת.
אז אפילו את מינו לא יכול להוציא, כל עוד לא התגלה מהמינו הברור.
סעיף ה', מי שחציו עבד וחציו בן חורין, אינו מוציא אפילו את עצמו.
צריך שיתקע לו בן חורין להוציאו. למה? כי העבד לא יכול להוציא את הבן חורין. הבן חורין
מחויב לעבד, אז את עצמו הוא לא יכול להוציא ידי חובה. בן חורין יכול להוציא
גם את מי שפחות מחויב. סעיף ו',
אף על פי שנשים פטורות יכולות לתקוע,
וכן אחר שיצא כבר יכול לתקוע להוציאן,
אבל הן מברכות ולא יברכו להן. הנה,
נשים שפטורות יכולות לתקוע. למה לתקוע? לעצמם כמובן. אישה תוקעת לעצמה, כי היא פטורה.
כל החיוב הוא חיוב של העצמה כלפי עצמה.
אבל מי שיצא ידי חובה, ולמה החידוש פה שהוא יכול להוציאן? כי אם היא לא חייבת,
מה אתה תוקע בשופר?
הרי אסור לתקוע בשופר שלא לצורך, מותר לנגן בכלי נגינה.
ביום טוב, לא.
אבל כיוון שזה מצווה,
אז אפשר.
אז כי יש לנו את המאה קולות, בסדר, סתם קרה אחר כך לתקוע, אסור.
אבל נשים, כיוון שהם חייבו את עצמם, אז אחר יכול להוציא אותם לידי חובה, זאת אומרת, במנהג שלהם.
וזה לא נקרא שהוא תוקע שלא לצורך.
אבל לא מברכות ולא יברכו להם.
אין ברכה.
וזה תלוי במחלוקת הגדולה בשוחרר רוח לרמה. בואו נראה מה הרמה אומר.
והמנהג שהנשים מברכות על מצוות השש על זמן גרמה, על כן הוקיי מברכות לעצמן.
בסדר?
מנהג האשכנזים?
שנשים במצוות השש על זמן גרמה מברכות.
נשים צפרדיות לא מברכות על מצוות השש על זמן גרמה.
חוץ מאחד,
שכך היה מנהג בירושלים,
הלולב, ארבעת המינים,
נשים מברכות.
אבל אחרים לא יברכו להם.
אם כבר יצאו בהם, והם תוקעים רק לנשים. זאת אומרת מי שבא לבית של אישה לתקוע ושופר,
גברת, את רוצה לברך?
תברכי,
אני תוקע.
אבל אם תוקעים לאיש המחויב,
מברכים לו, על פי שכבר הם יצאו.
כמו שהתברר, סימן תקפא, סעיף ב, בהגעה לסעיף עד. בסדר?
שם כתוב שמי שתוקע, נגיד, מניין ותיקין, והולך אחר כך להוציא ידי חובה במניין השני,
יכול גם לברך שהחיינו ביום הראשון של אשכנזים בשני הימים.
טוב, בעזרת השם, מחר אנחנו נמשיך.
כל טוב. שלום.
