שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כי מדי יום ביומו,
מתקדמים בענייני שופר, דיברנו על השופר עצמו,
על תיקונו, דיברנו על זמן תקעת שופר.
מתי תוקעים בשופר?
עכשיו בסימן תקפט מדברים על מי ראוי להיות תוקע בשופר.
מי הם האנשים הראויים לתקוע בשופר.
נלמד היום את סיפים א', ב', ג',
אומר השולחן ערוך,
כל שאינו מחויב הדבר אינו מוציא אחריו ידי חובתם. זה כלל ברזל בכל דבר, בכל תחום.
מי שמחויב במצווה, מוציא את האחרים מדי חובה. מי שלא מחויב, לא.
השאלה אם מחויב והוא עוד לא קיים, או מחויב וכבר קיים. גם מי שכבר קיים, יש לו את הדין של החובה.
בסדר? יפה. מי שמחויב בדבר, מוציא משלא, לא. סעיף ב',
חירש שוטה וקטן, פטורים.
וחירש אפילו מדבר ואינו שומע, אינו מוציא.
וכמה שאינו שומע, עליו בחיוב ההוא.
הרי המצווה היא לשמוע קול שופר.
הוא יכול לשמוע, הוא לא שומע.
איך הוא יכול להוציא אחרים בידי חובה? הוא לא מחויב.
והרמרא, אבל שומע ואינו מדבר, מוציא אחרים בידי חובתם. למה? כי יש מצווה לשמוע, לא להוציא בפה.
אז הוא שומע, ברגע שהוא שומע, הוא מחויב. מחויב גם, יכול להוציא את האחרים.
סעיף ג', אישה פטורה משום דעה במצוות עשה שהזמן גרם עליו. וכיוון שאישה פטורה,
אז היא לא יכולה להוציא את האחרים בידי חובה.
ואז השאלה, גם שמופיעה בחיי האדם במקומות אחרים, היא יכולה להוציא את עצמה. זו שאלה אחרת כבר.
חייבו את עצמם, ובאו שלוש פעמים, או אפילו פעם אחת, כיוון שנשים מפגיעות.
בסדר, אבל זה לא גדר של חיוב,
זה גדר של הנהגה טובה, של מנהג טוב, של נהגו נשים.
אם היא רוצה להפסיק צריכה תחת מדרים,
לא, אם יש לה ילדים, לא צריכה כי היא רוצה להמשיך,
אבל היא לא יכולה.
טוב, בעזרת השם.
מחר נמשיך עוד בסעיפים הבאים.
