שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, מתקדמים בענייני שופר וראש השנה.
אתמול דיברנו על השמיעה של הקול.
נמשיך היום את הסעיף האחרון בסימן תקפז,
סעיף ג',
לגבי שמיעת קול השופר,
ואז נעבור לתקפח, סעיפים א' וב',
ושם נראה זמן תקיעת השופר, מתי החיוב.
אומר השולחן ערוך
בתקפז, סעיף ג',
השומע מקצת תקיעה שלא בחיוב, הוא מקצתה בחיוב,
או שאמר לתוקע במתעשה, כוון להוציאני ידי חובתי.
ותקע או משך בשיעור תקיעה, לא יצא.
ויש אומרים שיצא, היא עיקה שיעור תקיעה בחיוב.
זאת אומרת, בן אדם
לא היה מחויב.
זאת אומרת, בזמן שלא היה מחויב. למשל, קודם עלות השחר.
עוד נראה את זה בסימן הבא, אמרנו כבר נתחיל היום.
לפני הזמן. אז הוא לא מחויב, והמשיך את התקיעה הארוכה עד
אחרי העלות השחר, שבדיעבד עם הדקה אחרי העלות השחר, יצא ידי חובה, יצא או לא יצא.
או מישהו שסתם רוצה לתקוע בשביל לזמר, לא יודע בדיוק מה היה לו, ואומר לו, תשמע, כוון להוציא אותו ידי חובה, וגמר את התקיעה.
כיוון שתחילת התקיעה לא הייתה בכשרות,
האם סיום התת-תקיעה מורה הוא חלק מההתחלה,
או שזה משהו חדש?
זה בדיוק לא מחלוקת.
בפשט
לא יצא ידי חובה,
כי אתה צריך להתחיל את התקיעה בחשמות.
יש מי שאומר שיצא.
אז סתם ויועש, הלכה כי סתם.
אז למה השלוחה דרוך הוא מביא אותו?
בדיעבד אם לא היה לו שום אפשרות אחרת, אז יצא. אומר הרמב״ם,
רבו הדין, אם שמע מקצת התקיעה הכל עברה.
כגון שהיה תוקיע בבור והיה עומד בחוץ, ובאמצע התקיעה יצא לחוץ.
הוא הדין, הוא הדין למה?
ליצא או ללא יצא?
אם ראינו אתמול לגבי מי שהיה בתוך הבור ויצא,
שהוא כן יוצא ידי חובה.
אז הסעיף הזה שמדבר בסעיף ב', שאתמול למדנו,
שהשולחן ערוך דיבר על זה שהוא יוצא ידי חובה בסתמה, הוא לא מביא מחלוקת.
פה זה נכנס לתוך מחלוקת, ככה מסביר הרמה.
אבל לא ברור מהשולחן ערוך שזה כך. טוב,
סימן תקפח, סעיפים א' ב',
בזמן תקיעת שופר ביום ולא בלילה, יום תרועה ומצוותה משעת הנצח רמה ואילך.
ותיקית.
ואם תקע משאל עמוד השחר, אם תקע, זאת אומרת בדיעבד, יצא.
ואם שמע מקצת תקיעה קודם, שאל עמוד השחר, או קצתה אחר שאל עמוד השחר, לא יצא. הנה, זה כמו הסברה הראשונה שראינו בסעיף ג' בסימן הקודם.
אומר הרמר, ואם היה שיעור תקיעה במה ששומע ביום, אתבער בסימן תקפז, סעיף ג'. הנה,
זה בדיוק מה שהוא אומר,
שבסופו של דבר, אם היה כשרות, אז אפשר. אז זו לא שיטת השולחן ערוך,
זה שיטת הרמה, כמו היש אומרים,
שבסעיף ג' בסימן הקודם. טוב,
סעיף ב' אומר לשולחן ערוך, שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא,
ואפילו אם הם תשעה בני אדם, תקיעה מזה, תרועה מזה, תקיעה מזה.
ויש אומרים שדווקא בשלו יפסיק בניהם בכל שופר, שאינו ראו באותה בבה.
זאת אומרת, אם הוא שמע מכל אחד משהו אחר, אבל לפי הסדר,
תרשינה את הסדרים.
שמע לפי הסדר,
הכל בסדר, יכול לצאת ידי חובה.
טוב, אבל בכל מקרה אנחנו יודעים שאנחנו לא עושים דבר כזה, לא יודע באיזה סיטואציה יכול להיות דבר כזה כל היום כולו,
אבל יוצאים מני חובה, אם הוא שומע כסדר.
טוב, בעזרת השם, מחר אנחנו נמשיך.
כל טוב ושלום.
