שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית,
כמדי וביומו, קרובים עתים לתורה, סימן ארוך יש לנו,
כשרות שופר.
אמרנו ששופר זה המצווה
של ראש השנה היחידה, כן?
מצוות היום,
דאורייתא.
בכל מקרה,
כשרות השופר חשובה לנו.
לפעמים יש אנשים שאוהבים לעשות יותר ממה שיש,
לייפות את המציאות.
זה טוב הרבה פעמים, אבל לא תמיד.
הנה, היום נלמד תקפ״ו,
סעיפים יז, יח ויוט.
אומר לנו השולחן ארוך, בתו קפ״ו, סעיף יז,
המציירים בשופר צורות במיני צבעונים כדי לנע אותו,
לא יפה הם עושים.
זאת אומרת, אם שהוא לוקח צבע,
מצייר על השופר,
מה זה יכול לעשות?
זו תוספת של עובי של חומר אחר, יכול לשנות את הכול.
ברגע שאתה מוסיף משהו, כמו שאמרנו, בזהב או דברים כאלה, יכול לשנות, לא מציירים צירים כאלה. אבל, אומר הרמה,
מותר לחקוק בשופר עצמו צורות כדי לנע אותו.
אז ראינו כל מיני שופרות כאלה.
שישלם חריטות,
כל מיני צורות, ויש כאלה שתוקעים ככה, בעיקר שופרות אשכנזיים.
יש את הדבר הזה. גם אם יש שופר אחד
שהסבא שלי היה תוקע בו בבית כנסת אברהם אבינו
לפני מאה שנה,
ווואללה שמה קצת נשבר
חלק בחוץ, אבל אתה רואה
שזה נשבר בגלל שעשו עליו עיטורים בחלק העליון, לא יודע מטה.
ספרדים בדרך כלל לא עושים, למעלה.
אמר לי מייצרן שופרות גדול בארץ,
תל אביב, אמר לי זה שופר של איל, שופר איטלקי.
אתה שם אותו פה בכיס,
הכל טוב.
בסדר, אז אפשר לעשות חריטות.
סעיף יח, אם נתן זהב על עובי השופר בצד הרחב, היינו,
הוסיף עליו כלשהו, הוא פסול.
ברגע שהוא הוסיף עובי, זה פסול. יט,
הרחיק את השופר ונפח בו ותקע בו, פסול.
אתה יודע, ציור ברור, בן אדם לא שם את השופר, הוא הגייני.
הוא לא נוגע בדברים מהחי בפיו, הוא צמחוני.
ואז הוא שם את השופר רחוק מהפה ועושה פו ארוך באוויר.
אין תקיעת שופר בזה.
תכניס את השופר לפה,
תצמיד אותו לשפתיים, בסדר? תהיה מחובר אלו של
יצחק אבינו.
ירוי רחמים עלינו בעזרת השם, כל טוב ושלום.
