שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדי יום ביומו.
מתקדמים בנושא כשרות השופר,
סימן תקפ״ו, נאמד היום סעיפים י״ד,
ט״ו וט״ז.
אומר לנו השולחן אור בסעיף י״ד,
אם הוא גרדו,
גרד את השופר מבפנים או מבחוץ, ששנה עשה דק דק דק, כמו גלד,
כשר.
אתם יודעים שיש כאלה שאוהבים,
אומרים שזה יותר מהודר,
יודעות.
שופר לא מעובד, זאת אומרת, בחוץ אתה רואה אותו מחוספס כזה,
וכמו בטבע, אנחנו רגילים לשופר חלק, מבריק.
כן, לא דיברנו על הברקה ששמים חומר, זו בעיה.
הברקה שמלטשים אותו יפה מבחוץ,
זה בדיוק גירדו מבחוץ ומבפנים.
הוא מוציא את החלק הפנימי ועדיין מרחיב אותו בפנים, אין בעיה.
אפילו הוא עשה אותו בעובי של גלד,
של אור כשר.
סעיף טו לא הוציא זכרותו אלא נקב בו, כשר.
רואים היום לפעמים שופר ראש, אתה רואה שעשו שמה,
הכנסו מקדחה בפנים, קדחו עובי,
לא יודע, אם אני מעריך,
שישה מילימטר,
משהו כזה,
הוא רחב מהצד השני, אבל החלק שמכניסים את הפה הוא טיפה רחב, אמרנו.
משקיעוני שופר,
פיה רחבה, זה הטוב ביותר, לא צרה,
התוקים הכי טוב, ואז רואים בפנים שזה דק.
רק אחר כך זה נהיה רחב, בגלל שהוציאו את החלק הפנימי.
טוב.
לא הוציא זכרותו עליה נקה בו,
כשר, אבל אם הוציא הזכרות והשר ממנו שופר, כגון שנקב בו, פסול.
זאת אומרת, נקב בתוך
החלק החיצוני זה כבר פסול, אבל בפנים אין לי בעיה.
אה...
לא.
נכון, לא. י״ד, כן. סעיף ט״ז,
ציפה הוא זהב במקום הנחת הפה, פסול.
כי הוא חוצץ בין השופר לבין הפה.
שלא במקום הנחת הפה, כשר.
ציפה הוא זהב מבפנים, פסול. למה? משנה את הכול.
מבחוץ, אם השתנה כולו מקומות שהיה פסול, ואם לאו כשר.
יש מפרשים מקום הנחת הפה היינו עובי השופר לצד הפנימי שמניח שם פיו.
והצד החיצון מן העובי עצמו קרוי שלא במקום הנחת פה. ויש מפרשים דה עוביו במקום הקצר הוא מקום הנחת הפה. ושלא במקום הנחת הפה היינו כל אורך השופר מהצד הקצר עד הצד הרחב.
השאלה היא מה אני קורא מקום הנחת הפה. האם העובי של השופר או החלק שנמצא החוצה.
מה אני קורא עובי? בכל מקרה, אם הוא שם מסנטימטר אפילו, נגיד,
ממקום הנחת הפה ומעלה, ולא משנה את הכל, אז זה בסדר.
זהו.
נכון?
טוב.
אז כל שינוי בשופר, אם הוא שם שם הזהב, כמו שאמרנו, מקום שעובי השופר או תחילת השופר, מקום שתוקם בו,
זה לא בסדר.
בעזרת השם, מחר
אנחנו נמשיך בשופרות כשרים,
או כאלה שאיבדו אותם ויש איתם בעיה.
הכל טוב, שלום.
