שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, כמדיום ביומו, סימן תקפ״ו.
נלמד היום סעיפים ב', ג' וד',
נושא של שופר הכשר לראש השנה.
בסעיף ב' אומר השולחן ערוך, הגוזל שופר ותקע בו, יצא.
אפילו לא התייאשו הבעלים ממנו.
כי ידיעות, זה לא החפץ שאני צריך אותה, אני צריך לשמוע את הכול.
לכן יוצאים מדי חובה. סעיף ג', תקע בשופר של עבודת כוכבים
של ישראל, לא יצא.
כי מכתת כתית שיעורי זה דבר שהוא שרוף, הוא לא נחשב שהוא קיים בכלל.
שאינה בטלה עולמית וכיתות היא מכתת שיעורי.
אבל בשל עבודת כוכבים שלו ואת כוכבים וחלק ממשמשי עבודת כוכבים של עובדי כוכבים,
לא יתקע.
לא משתמשים בכלל, לא ידבק בידך, והוא מאמן החרם. שום דבר שקשור לעובדי עבודה זרה לא בא אלינו הביתה.
בשום דרך, בשום צורה, אפילו לא בצורה של
תיקים וקלמרים לילדים.
שום דבר שעבודה זרה לא נכנס הביתה.
טוב, ואם תקע בו יצא, אז בדיעבד הוא יצא.
ברור שלא התכוון לזכות בו, אבל אם התכוון לזכות בו, לא יצא.
למה? דאב אלה עבודת כוכבים של ישראל,
עבודה קרובית של ישראל,
בכתב קטית שהוא,
ולא שווה שום דבר.
ויש מחמירים שאפילו בשל עובד כוכבים אינו יוצא, אלא כשהתבטל בערב יום טוב.
ומי יכול לבטל עבודה זרה?
רק אותו עובד עבודה זרה, שיכול לבטל את עבודה זרה שלו,
הוא יגרום לכך שהיא לא תיחשב עבודה זרה בתנאים המקובלים לביטול עבודה זרה. סעיף ד',
שופר של תקרובת עבודת כוכבים, נתנו את זה כמתנה פרטית,
אפילו היה של עובד כוכבים שתקע בו לא יצא, משום שאינה בתהילה עולמית.
במילים אחרות, עזבו.
קנו שופר, שוהה גזול.
חס ושלום שלא יהיה של משהו שקשור לעבודה זרה,
שלא יביאו את זה מאיזה,
מהודו זה פרות, בכל מקרה זה אסור, הוא היה כבש מהודו.
מי יודע אם לא עבדו אותו, עובדי כבשים.
עובדי העיזים.
אז בקיצור, לדאוג שהכל יהיה ממקור כשר, בעזרת השם יעלו תקיעותינו לפני שוכן מרומים לחון את עם ישראל גאולת עולמי.
