אנחנו בהלכה יומית, כמדיום ביומו.
מתחילים שנה חדשה, סימן תקפג,
נלמד את שני הסעיפים,
ובתקפד סעיף אחד.
דברים שנוהגים לאכול בראש השנה. כשאני מתחיל את הסימן הזה, נהיה לי ככה טעם.
האמת שאני לא יודע בדיוק איזה טעם. בסוף, בסוף, בסוף זה בא תפוח בדבש,
אבל לא יודע, אצלנו בכלל זה בא רושק כבש,
אז אני לא יודע מי אוהב איזה טעמים,
אבל בכל זאת זה משאיר טעם טוב בפה.
כל מה שאוכלים,
סימן טוב, זו גמרא שאומרת בכריתות,
באוריות,
מדברת על עניין הזה שסימנה מילתא,
סימנים זה מעשה, זה קובע, דיבור קובע, מחשבה קובעת,
בוא תהיה חיובי,
זה מה שעושים בתחילת השנה. וזאת השם.
אומר לנו השולחן ערוך תקפג, סעיף א', יהיה אדם רגיל לאכול בראש השנה.
רוביה דהיינו טילטן, קרתי, סילקה, תמרי, קרא,
כשיאכל רובה יאמר יהי רצון שירבו זכויותינו.
הכרתי שכרתו אביו ושונאינו.
סילקה הסתלקו אבנו, תמרי תרבו ושונאינו. קרא יקרא גזר דיננו וקראו לפניך זכויותינו.
אומר הרמות ויש נוהגים לאכול תפוח מתוק בדבש ואומרות תתחשן שנה מתוקה.
וכן נוהגים יש אוכלים רימונים ורוב מיני הרבה זכויות כרימון, נוהגים לאכול בשר שמן וכל מיני מתיקה.
רק לא חמוץ שעולה לו פרצוף כזה מתחילת השנה.
סעיף ב', אוכלים ראש כבש, כלומר נהיה לראש ולא לזנב,
וזכר לאלו של יצחק.
אומר רמאי שמתקדקים שלא לאכול אגוזים,
שאגוז בגימטריה ח' בלי א',
ועוד שמרבים ככב עניין ומבטלים התפילה,
הולכים אל הנהר,
כבר אנחנו קופצים לצהריים,
לומר פסוק ותשליך במצולות ים כל חטאותינו,
כל חטאותם,
הפסוק עצמו.
וגם נוהגים שלא לישון ביום ראש השנה,
ומנהג נכון הוא.
שים לב לדברים האלה,
שבסופו של דבר אנחנו אוכלים דברים שמביאים לנו סימן טוב, ולכן
אומר לנו המשנה הברורה שזה לא עקרוני מה אתה אוכל.
כל מה שהולך לפי כל לשון,
כן?
אז אתה עושה.
יש כאלה שאוכלו גזר,
תגזור עלינו גזרות טובות,
יש כאלה שאוכלו סלק, סילקה אלים, סלק,
תסתכלו יבנו,
זה לא משנה.
זאת אומרת, באופן עקרוני כל מה שבלשון נופל על איזשהו דבר שאנחנו מייחלים לו,
מצפים לו,
כן, אנחנו אוכלים, אפשר להוסיף, כי עד השם הטובה.
וכמובן שהוא אומר שאוכלים ראשי כבש.
לא יודע איך זה הגיע לראש אלדד,
כנראה שלא היה ראשי כבש. באירופה אז אכלו ראש אלדד.
מה גם שהמקובלים אומרים שלא לך לאכול ראש אלדד, כי זה כמו דאג.
טוב, בסדר. ונוהגים שלא לישון. למה לא לישון? כי אדם נידון, אדם נרדם באמצע הדין.
אדם ששופטים אותו נרדם.
אז אם קשה לו כל כך, לפחות אחרי חצות,
כי עד חצות נגמרים הדינים. סימן תקפד לצעיף א',
אין אומרים הלל בראש השנה ויום הכיפורים, על אף שבכל חג
אומרים הלל.
לא, זה יום הדין, איך נאמר הלל?
איך אפשר להגיד הלל ביום הדין?
ונוהגים לומר אבינו מלכנו על הסדר, ואם הוא שבת אין אומרים אותו, ואצל הספרדים כן אומרים אותו. ומאריכים בפיוטים ותפילות עד חצות.
זה למי שמאריך בפיוטים ותפילות עד חצות.
אני לא יודע מתי התחילו את התפילה,
אבל יש כאלה שמאריכים עוד חצות,
אנחנו ברוך השם מתפללים ותיקים,
ותשע כבר בקידוש.
אז כל דבר, על פי עניינו.
טוב, בעזרת השם, שנזכה, שהתפילות שלנו יעלו, נזכה לעשות תשובה שלמה,
סימנים לטובה, לברכה.
נזכה לשנה מתוקה, לא כדבש, מתוקה.
כדבש יש לו גבולות.
מתוק, אתה יכול להמשיך.
בעזרת השם,
שנהיה כולנו בריאים, שלמים וטובים,
וטובים, שנה טובה עבורך, ותזכה לי גאולה שלמה, הכל טוב.
