שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, כמדיום ביומו,
סימן תקפ״ב,
תפילות עשרת ימי תשובה וראש השנה.
נעמד היום את סוף הסימן, סעיפים ז', ח' וט'.
אומר לנו שולחן ערוך, אם חל ראש השנה וחול,
אומר יום תרועה מקרא קודש,
ואם חל בשבת, הרי היום זה יום תרועה,
לא משקרים,
ראש השנה נשקר.
לא, אז מה אומרים? ואם חל בשבת ו... למשל,
תשפ״א, אם אני לא טועה,
ימחל בשבת, אומר זיכרון תרועה.
לא יום תרועה, זיכרון תרועה.
סעיף ח' אינו אומר מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון.
איזה ששון? זה יום עדיף.
וכן אינו אומר ועשיאנו,
כמו שאומרים בכל המועדים, הרגלים.
ובתפילת מוסף אינו אומר ואין אנו יכולים לעלות ולהיראות לפניך,
אלא ואין אנו יכולים לעשות חובותינו לפניך.
וחותמים ודברכם על כן הוא אמת.
סעיף ט' אומר על שולחן הרוח,
אף על פי שכל ימות השנה מתפעלים בלחש,
בסדר?
לא יחזרו בו החיצוניים, לא להפריע לאחרים.
וראש השנה ויום הכיפורים נוהגים לומר בקול רם,
להטעות, לא חי שינוי, כיוון שמצויים בידם מחזורים, כל אחד מתפעל בתוך סידור.
הכוונה היא תפילת המידע. ונוהגים שכל אחד יאמר לחברו,
לשנה טובה תיכתב.
ככה מביא הרמה. מה אנחנו רגילים להגיד? לשנה טובה תיכתב,
תיכתב. לאלתר, לחיים טובים ולשלום.
שיזכו לשנים רבות. בקיצור,
מברכים זה את זה בנושא ראש השנה,
כתיבה בספר החיים,
ברכה, ישועה, תחל שנה וברכותיה.
אני מרשה לברך עוד ברכות שרוצים.
אבל היסוד הוא לשנה טובה תיכתב.
זה מביא פה הרמה. בעזרת השם שנזכה להיכתב ולהיחתם בספר החיים, השלום, הברכה,
כל אחד, כל ישועה שהוא צריך תהיה ישועה. וכמובן,
ישועת עם ישראל,
גבולה שלמה, נזכה לראות בביאת משיח צדקנו, בבניין בית המקדש, ממה בימינו ארץ.
כל טוב, שלום.
