שלום, אנחנו בהלכה יומית, כי מדיום ויומו,
אם היינו יודעים איזה שמחה יש לנו,
בואו נתקף את השמחה.
סימן תקפ.
סימן תקפ, שני סעיפים אחרונים,
ב' וג'.
תקפ זה סימן שבו אנחנו לומדים את הימים שמטענים בהם, זאת אומרת,
יש איזושהי מסורת שקרה בהם איזשהו דבר ומטענים בהם, אין לנו חובה להטענות בהם.
אני לא חושב שאנשים נוהגים, אולי יש
איזה שהם אנשים מיוחדים,
שרוצים להתענות, אבל בטלה מגילת תענית, בטלה,
כן, ועברי ימים אלה.
איך אמרנו, מגילת תענית זה העמים שבהם אסור להתענות,
ופה זה העמים שכן מתענים בהם.
בסדר.
בכל מקרה,
תקפ' סעיף ב', ומה השמחה הגדולה, לא, אנחנו חייבים,
מסיימים את כל ענייני תענית.
בעזרת השם, נלמד היום תקפ' סעיפים ב' ג',
ונלמד היום תקפ' א', סעיף א',
הווי אומר, מתחילים לכאות את ראש השנה.
ארוך השם, ארוך השם, תאחל שנה וברכותיה.
אומר השולחן ערוך בסימן תקפסב באחד בניסן מתו בני אהרן.
עוד פעם, לימים שבאים אנשים היו שמטענים, אני לא יודע, לא מצוי בעיניו.
בעשרה בו, זאת אומרת בי' בניסן, מתה מרים, נסתה לקבער.
בכו' בו מת יהושע בן נון.
בעשרה ביער מת אליה כהן ושני בוניו ונשבע אהרן השם.
בכ״ח בו
מת ששמואל הנביא.
זאת אומרת, ברגע שנפטר שמואל, קמה מלוכה.
אז כ״ח באייר, זה יום שבו נכנסים לעיר המלכות.
בכ״ג בסיוון בטלו הביקורים מלעלות לירושלים בעיר רובעם בנבד.
בכ״ה בסיוון נהרגו רבי שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל ורבי חנינא סגן הכהנים.
בכ״ז בו, יומיים אחר כך, נשרף רבי חנינא בן תרדיון וספר תורה אמור.
ואחד באב מת אהרון הכהן.
זה משהו מיוחד, כי היורצייט זה היחיד שמוזכר בתורה.
אהרון הכהן נפטר בראשון לחמישי,
שנת ה-40 לצד בני ישראל מארץ מצרים. זה המקום היחיד שיש יורצייט של מישהו מופלא.
צריך לבדוק.
בי״ח בו קבע הנר המערבי בימי החעש.
בי״ז באלול מתו מוצאי דיבת הארץ.
בחמישה בתשרי מתו עשרים איש מישראל ונכבש רבי עקיבא.
בשביעי בו נגזרה גזירה על אבותינו שימותו בחרב ובראו ובדלו פני מעשי העגל.
בשבעה במרחשבן עברו עיני חזקיהו ושחטו בניו לעיניו.
בכף חט בכסלו שרף יויקים המגילה שכתב ברוך מפי ירמיהו.
בשמונה בטבת נכתבה התורה היוונית ומתלמי המלך והיה חושך בעולם שלושה ימים.
תשעה בו לא נודע איזה צבא שאירע בו.
יש מי שאומר שנפטר
עזרא הסופר.
בחמישה בשבט, מתו הזקנים שהיו בימי יהושע.
כ״ג בעוד התקווצו כל ישראל ושם בנימין הנהל פילגש בגבעה.
בשבעה באדר מת משה רבנו, עליו השאלו. פה יש כאלה מחברקי דיש השם מטענים.
בתשעה בו נחלקו בית שמאי ובית הנהל.
ט׳ באדר.
סעיף ג׳ אומר על שולחן ערוך רשמי שאומר שגזרו שיהיו מטענים בכל שני וחמישי על חורבן הבית ועל התורה שנשרפה ועל חילול השם.
ועתיד לבוא יהפכם השם לששון ולשמחה.
אז יש אנשים,
צדיקים של דורות קודמים,
שבשני וחמישי מטענים.
לא רק שני וחמישי פטי בית שאחרי סוכות, אחרי פסח.
כל שני וחמישי, כל השנה כולה.
היום בארץ ישראל, בזמן גאולה, הגופות חלושים,
גם התחיל מהבעל שם טוב וצדיקים שאחריו,
גוזרים פחות תעניות על אנשים,
בפרט בארץ ישראל, וחוץ לארץ זה גשמיות.
או הגופות יותר חלשים,
אז לא מתענים.
בכל מקרה, לענייננו,
אלו ימים שיש ושהם מתענים בהם.
אנחנו לא נוהגים בימים האלה. אם יש איזשהו צדיק אחד בדור, בסדר, שלא כל אחד יגיד, אבל אני צדיק, אני יודע שאתה צדיק, אבל צדיק מיוחד.
בכלל זאת טיפה לאוריד דאבה.
ברור, צדיק אמיתי.
אז לא שייך.
טוב, סימן תקפ.
בזה סיימנו.
כל ענייני התעניות,
התעסקנו זמן רב, מי אולי, ככה לא, תחילת החלק ו' זה לכל חול המועד, אחר כך התחלנו ללכות
תשעה באב, וזה אומר כל התעניות כולן, מאיזה סימן זה היה.
וואו.
מתקמ״ט עד תקפ״.
זה אומר 32 סימנים.
טוב,
תקפא, סעיף א',
אומר לנו השולחן ערוך,
נוהגים לקום באשמורת, לומר סליחות ותחלונים מראש חודש אלול ואילך עד יום הכיפורים.
אומרים להגבי אשכנז זה לא כן, אלא מראש חודש ואילך, מתחילים לתקוע אחר התפילה שחרית,
ויש מקומות שתוקעים גם בערבית ואומרים באשמורת ועומדים באשמורת לומר סליחות ביום ראשון שלפני ראש השנה.
אם חל ראש השנה שני או שלישי,
כן, כמו למשל שנת תש״פ או תשע״ט,
מתחילים יום ראשון שבוע שלפניו,
סליחות של מוצאי שבת.
ואבל אסור לצאת מביתו, זה כללית, אסור לצאת מביתו כדי להיכנס לבית הכנסת לשמוע סליחות, מלבד בערב ראש השנה, שמרבה סליחות יכול האבל להיכנס לבית הכנסת.
וידקדקו לחזור אחר שניח ציבורי יותר הגון ויותר גדול בתורה ובמעשים שאפשר למצוא שיתפלל סליחות, ואם נוראים,
שיהיה בן שלושים שנים, שיהיה נשוי.
מיהו כל ישראל כשרים, רק שאין מרוצה לקהל.
אבל אם מתפלל בחוזקה, אין עונים אחריו עמי. וכן צריך שיוציא כל אדם מתפילתו
לידי חובה, את המקומות שצריך.
ואם יהיה לו שונא או מכוון שלא להוציאו, גם הוא אהבה ולא מציבי בתפילתו.
יש מקומות נוהגים שמתפלל סליחות, מתפלל כל היום.
שליח ציבור של סליחות. מה שחשוב פה זה שני דברים. א',
ימי הרחמים מירושכות נשארו ואז סיום יום הכיפורים.
כל קהילה
בקהילות ישראל לקחו משהו אחר מתוך המדרש בפרקי דרבי אליעזר על הארבעים יום האלה.
יש שלקחו את נושא הסליחות,
מה שרבנו עולה ארבעים יום כדי לקבל סליחה, יש שלקחו את קהת שופר, שלא ייתו אחרי אשר רבנו לא חוזר, אז ייתוקים בשופר.
בסופו של דבר, ימי רחמים וסליחות, אדם צריך להתעורר כדי שכל הזמן יחזור בתשובה,
וכמו שמדגיש פה הרמה והאריכות,
שצריכים לשים לב שהשליח ציבור יהיה כזה שיכול להיות שליח ציבור שלי.
איך אומרים, עורך דין כזה היית לוקח
מול השופט הזה?
שים לב, היית לוקח בתור מליץ יושר, מביא דבריך לפני הבורא יתברך.
בעזרת השם, שנזכה, שהכול יהיה בשמחה,
באהבה וחיבור לבורא, נזכה לגבולה שלמה,
מחר נמשיך.
כל טוב.
