אנחנו שוב בהלכה היומית,
נתחיל היום עם סימן תקעז שיש בו סעיף אחד, נעבור לתקענח שגם בו יהיה סעיף אחד,
ונראה את תקעט במילים אחרות שלושה סימנים, זאת אומרת שני סימנים שלמים ועוד התחלה של סימן אחד,
שלושה סעיפים בשולחן ארוך נעמד היום.
תקעז ריבוי גשמים, כבר אמרנו שבארץ ישראל לא מתענים כדי להפסיק גשמים.
אומר השולחן ארוך, בכל מקום אם רוב הגשמים מטשטשים הקרקע
ומונעים המחרשה, מתריעים ומבקשים רחמים.
ואם העניין נחפש, ואין פנאי להתריע, כסדר שאר התעניות, בית היבט וכו',
הם גוזרים בו תענית על הציבור, שאין הציבור יכול להתענות בכל יום,
אלא מתריעים בכל יום ובכל תפילה, ובהתראה בפה די.
ואם היחידים רוצים להתענות, רשאים הם בכך, ובהתראה את הפה דהיינו וענינו אבינו ענינו.
אומר יהיה רצון בפניך ה' אלוקינו לאבותינו
שיכבשו רחמיך את כעסיך ויגעו רחמיך על מידותיך, אף תתנה לגבי בניך במידת הרחמים,
תיכנס להם לפנים משורת הדין, לטובך הגדול רחם עליהם.
שאין פרענות באה על העולם ולא בשביל ישראל, והם עמך ונחלתך אשר הוצאת מארץ מצרים.
אינם יכולים לקבל לא רוב רעה ולא רוב טובה.
השפעת עליהם רוב טובה, אינם יכולים לקבל.
כעסת עליהם, אינם יכולים לקבל. יהי רצון שיהיה רווח בעולם וזכור רחמיך.
שימו לב מה קורה פה.
אסור להגיד מילה לא טובה על שפע.
תמיד רוצים עוד, ברגע שרוצים עוד יהיה עוד,
אנחנו לא מסוגלים לקבל.
הכוס שלנו היא 250 סמ״ק, ואתה שופך פנימה, בקבוק, הכל יהיה
דביק מסביב, נדבק לרצפה ולא נוכל לזוז.
אי אפשר לתת שפע לכלי קטן.
טוב, נהיה כלים גדולים, נקבל שפע גדול. בינתיים,
עצור בהרקת השפע אל תוך הכלי הקטן עד שיגדל.
תקע״ח,
כשם שהציבור מתעני ומתפלל על צרתיו,
כך כל יחיד מתעני ומתפלל על צרתו. כיצד?
היה לו חולה או טרוע במדבר או חבוש בבית העשורים,
יש לו להתענות ולבקש רחמים בתעניתו,
ולא יתענה בשבת תמורת חנוכה או פורים וראש חודש, כמו שראינו בסימנים הקודמים. תקע״ט,
סדר התפילות בתעניות, סעיף א' בלבד נלמד,
אומר על שולחן ערוך,
בכל יום משבע תעניות אחרונות של גשמים, ב, ט, ב, ב, ב, ב,
מתפללים על סדר זה, מוציאים את התיבה לרחובה של עיר.
כל העם מתקבצים ומתכסים בשקים,
נותנים אפר מקלה, פירוש אפר של דבר שנשרף,
כן?
על גבי הטבע ועל גבי ספר תואר, כדי להגדיל הבכייה ולהכניע ללבה.
אחד מן העם נוטל האפר, נוטל בראש הנשיא ובראשיו בבית דין,
במקום הנחת תפילין, כדי שיקלמו וישובו.
וכל אחד ואחד נוטל ונוטל בראשו.
ואחר כך מעמידים ביניהם זקן חכם והם יושבים.
לא היה שם זקן חכם, מעמידים חכם.
לא היה שם לא זקן ולא חכם, מעמידים אדם שצורה.
הוא אומר לפניהם דברי כיבושים,
דברים שכובשים ומהרים, מעוררים את הלב לתשובה.
אכן הוא, לא שק ולא תענית גורמים,
אלא תשובה ומעשים טובים,
שכן מצינו שלא נאמר באנשינו ננבי ביער אלוהים את שקם ואת תעניתם,
אלא ביער אלוהים את מעשיהם.
ובקבלה הוא אומר, קרעו לבבכם ועל בגדיכם.
הוא מוסיף בעניינים אלו כפי כוחו, עד שיכניע ליבם וישהו בתשובה גמורה.
ואחר שגומר זה דברי כיבושים, עומדים בתפילה.
עומדים שליח ציבור הראוי להתפלל בתעניות אלו. מי זה שליח ציבור הראוי להתפלל?
ואילו היה אותו שאומר דברי כיבושים, אילו, ואם היה אותו שאומר דברי כיבושים ראוי להתפלל, מתפלל.
ואם לאו,
מורידים אחר. ומי הוא הראוי להתפלל בתעניות אלו? איש
שהוא רגיל בתפילה.
יש לו את הסדר של התפילה, לא יתבלבל באמצע.
ורגיל לקרוא בתורה בנביאים וכתובים.
הוא מטופל ואין לו.
יש לו בלילה נראה שולחן ארוך,
מלא ילדים, אבל אין לו שולחן ערוך.
כן? חסר לו מה לשים לילדים לאכול.
ויש לו יגיעה בשדה, זאת אומרת, הוא בן אדם שעובד ולא מצליח והפרנסה לא מספיקה וצריך להתפלל שירד גשם.
ולא יהיה בבניו ובני ביתו ובכל קרוביו הנביאים אליו בעל עבירה.
שים לב, צריך לראות כולם מסביב אנשים שרוצים לעשות רצון השם.
אלא יהיה בתורי כאן מן העבירות.
ולא יצא עליו שם רע בילדותו,
שפל ברך, מרוצה לעם,
ויש לו נעימה וקולו ערב.
ואם היה זקן עם כל המידות האלה, גם תביא לך חרב, הרי זה בפואר.
ואם אינו זקן, הואיל ויש בו כל המידות האלה, הוא יתפלל.
כמה תנאים יש לשליח ציבור שהוא צריך להיות באמת שליח ציבור בשעת צרה.
דרך אגב, זה תנאים
כתובים
מלכתחילה בראש השנה.
נעים,
כי אנחנו ממליצים שיהיה שליח ציבור.
אין את הכל, יהיה לפחות חלק.
אבל לשים לב ששליח ציבור הוא שליח של הציבור.
צריך לדעת שהוא עומד בתפילה לפני הקדוש ברוך הוא,
לעורר רחמים על הציבור, לעורר את הציבור לרחמים.
זה כל שליח ציבור.
בסדר?
זהו.
לא נרחיב יותר.
בעזרת השם שנזכה לשליחי ציבור כראוי,
שיהיו שליחים שלנו לעורר את מידת הרחמים ונזכה לגאולה של רע. כל טוב, שלום.
