אנחנו בהלכה יומית, כמדיום ביומו, נסיים היום את סימן תקעא סעיפים יב יג ונתחיל בסימן תקע עו ואת סעיף א.
אומר לנו השולחן ערוך,
תקעא סעיף יב,
אין אומרים הלל הגדול אלא כשנענו ביום תעניתם דווקא.
אבל אם לא נענו עד יום שלאחר תעניתם,
הלל הגדול לא אומרים. אפשר להודות לקדוש ברוך הוא, אבל לא הלל הגדול.
י״ג, אם ירדו להם גשמים בליל תעניתם קודם שעלה עמוד השחר,
אין אומרים הליל הגדול.
למה? כי זה כבר הגיע בלילה לפני שהתענית.
אם התחלת להתענות,
במקום נענית, אתה מתפלל ויורד גשם. כמה סיפורי צדיקים יש לנו על הדבר הזה.
גם פה בארץ, גם מחוץ לארץ.
אז צריך להגיד הליל הגדול.
טוב,
סימן תקעו,
על איזה דברים מטענים ומתריעים, נראה בינתיים את הסעיף הראשון שלו היום.
כשם שמטענים ומתריעים על הגשמים,
כמו שראינו בסימן הקודם,
כך מטענים על שאר צרות,
כגון גויים שבאו לערוך מלחמה עם ישראל,
או ליטול מהם מס,
או לקחת מידם ארץ,
או לגזור עליהם צרה אפילו במצווה קלה.
הרי אלו מטענים ומתריעים עד שירוחמו.
בכל הערים סביבותיהם מטענים, אבל אין מטריעים אלא אם כן תקעו להתקבץ לעזרתם,
ואפילו לא באו אליה לעבור דרך ארצה,
שאין להם מלחמה עימהם, אלא לקום אחרים, ועוברים על מקום ישראל,
מתעניים ומתריעים. למה?
הפסוק אומר, וחרב לא תעבור בארצך. זה לא רק שאני לא נלחם, ונלחמים בי.
חרב לא תעבור בארצה. עצם העובדה שצבא עובר דרכנו, לא טוב לה, תנו לנו לשבת בשקט.
כל מה שרוצים זה כל מה שרוצים. מה אשר לך שואל מי ימך? מה אנחנו שואלים ממנו?
כן, מה אשר שואל מי ימך?
אם ליראה את אשר, מה אנחנו רוצים? ישתח את גפנו וישתח את תאנתו,
לא יישא גוי לגוי חרב, לא ילמדון מחמה,
ברוך השם, זה מה שבאבקים בסך הכל,
משהו קטן.
זה בעצם מה שיש כאן. בעזרת השם, שהקדוש ברוך הוא
יזכה אותנו,
שארצנו תהיה בשקט ובבטחה,
נזכה לגבייה שלמה, כל טוב שלום.
