שלום, אנחנו בהלכה היומית.
כמדיון ביומו, התחלנו את סימן תקנה אתמול.
סימן ארוך קצת, ארוך, 13 סעיפים.
אנחנו נלמד היום את סעיפים ג',
ד' וה'.
דיברנו על זמנים שבהם
קובעים תעניות.
אז כמובן שמדובר פה על תעניות גשמים,
לא יורדים גשמים בארץ ישראל, צריכים להתענות, מתי מתחילים, מתי לא מתחילים.
סעיף ג',
אחרי שראינו באלף ובית שתי סדרות
של תעניות,
אומר לנו סעיף ג', עברו אלו, תקעי סעיף ג', עברו אלו ולא נענו,
לא יורדים גשמים,
בית דין גוזרים עוד שלוש תעניות על הציבור.
איזה שלוש תעניות? כרגיל, שני, חמישי ושני,
בית ה' בית.
ובאלו מפסיקים מלאכול מבעוד יום,
כי פעם הראשונה רק תלמידי חכמים, פעם שנייה כל העם, פעם שלישית מפסיקים מבעוד יום, כמו יום כיפור,
תשעה באב.
ואסורים בהם באה עשיית מלאכה ביום, אבל לא בלילה.
ואסורים בלחיצת כל הגוף בחמין.
לפיכך נועלים אותו ברחצות,
אבל פניו, ידיו, ידיו ורגליו בחמין וכל גופו בצונן, מותר.
ואסורים בשיחה אליהם, כן הוא להעביר הזוהמה.
סבון מותר, תמרוקים עשו.
ואסורים בהם, ותשמיש המיטה, וכן אסורים וניהלת הסנדל בעיר.
חוץ לעיר, כן.
ומתפעלים לבתי כנסיות ומתחננים כבשאר תעניות.
זו סדרה שלישית של תעניות.
סעיף ד', עברו אלו ולא נענו, חס ושלום, חס וחלילה, אחרי שלוש סדרות של תעניות, ובכל זאת עוד לא נענו.
בית דין גוזרים עוד שבע תעניות על הציבור.
שני, חמישי, שני, חמישי, שני, חמישי ושני.
עד עכשיו התעניות היו ב'ה ב'.
עכשיו זה ב'ה ב', ב'ה ב', ב'.
וכל מה שאסור בשלושה שלפני אלו, אסור אף באלו.
ומיתרים אלו,
שמתריעים בהם בשופר על הברכות שמוסיפים בהם, ומתפעלים ברחוב העיר,
ומורידים זקן להוכיחה, ומוסיפים שש ברכות מתפילת שחרית ומתפילת מנחה,
ונועלים את החנויות ובשני לית ערב, פותחים מעט.
אותם החנויות, המוכרות אכילה ושתייה, שיהיה מה לאכול,
כדי שימצאו לקנות לסעודת לילה. והחמישי, פותחים כל היום בחנויות המוכרות, מאכל, למה?
כבוד השבת. הרי מתאנים בית איבט,
או בית ה-בית, בית ה-בית, בית ה-בית.
ביום שני פותחים רק לפנות ערב כדי שיהיה מה לאכול בערב,
ביום חמישי פותחים כל היום כדי שיהיה מה להכין לשבת.
ואם יש לחנות שני פתחים, פותח אחד ונועל אחד. לא פותחים את כל החנות לרווחה, מוציאים טבסת החוצה חצי-חצי.
שכולם יבינו וכולם ידעו שאנחנו בבעיה.
אם יש לחנות את הטבע לפניו, פותח כדרכו בחמישי ואין לו חושש.
טבסת הוא מוציא החוצה ביום חמישי,
לא ביום שני.
למה?
כבוד שבת, צריך למכור.
לשים לב, אני כל פעם שאני רואה את זה,
בואו נראה את הסעיף הבא גם.
עוברות ומניקות, סעיף A, עוברות ומניקות מטענות,
אבל לא בשלוש ראשונות ולא בשבע האחרונות. זאת אומרת, הוא לא יוכלו לכדי קיום הוולד.
ואסור להם להחמירו להטענות
במקום
שאמרו להם לא להטענות.
כי זה צורך הקטנים, וצורך קטנים זה יכול להיות סכנה.
בכל מקרה,
זה העניין. זה הסעיפים של היום.
אבל מה שחשוב פה בכל העניין הזה,
שאנחנו מחוברים למציאות. בית הדין,
שנקרא היום הרבנות הראשית, צריכה להיות ערה למה שקורה בשטח.
החקלאות לא מתפקדת, תעניות.
בעזרת השם, שכולנו נתעורר.
התענית מחזירה אותנו בתשובה, כי כל מטרת התענית היא שאדם יפשפש ויהרהר במעשיו.
כל טוב שלו.
