אנחנו שוב בהלכה היומית, נסיים היום את סימן תקעב, באיזה ימים לא קובעים בהם תענית. הווה אומר, תקעב סעיף ג',
נלמד את סימן תקעג, שהוא סעיף 1, ונלמד סעיף 1 מתוך תקעד.
בסדר, בעזרת השם, שלושה סימנים, שלושה סעיפים.
תקעב סעיף ג'.
הציבור שביקשו לגזור תענית שני, חמישי ושני,
ופגע בתענית טו טו בשבט.
התענית נדחה לשבת הבאה.
כדי שלא יגזרו תענית בטו בשבט, שהוא ראש השנה לאילנות.
שימו לב, זה לא סתם.
אוכלים פירות.
יש פה משהו, ראש השנה לאילנות, לא גוזרים תענית בזמן הזה.
הוא אמר, הם התחילו להתענות, לא שמו לב,
לא מפסיקים.
כמו בראש חודש, בחול המועד.
סימן תקעין ג' עוסק בעניין של בטלה מגילת תענית. מגילת תענית זו מגילה שבה יש את כל הימים שאסור להתענות בהם.
אסור להתענות בהם כיוון שהראו בהם איזה שהם מאורעות שמחים.
אבל זה הדברים שהיו מקומיים, אז כבר
בוטל הדבר הזה, ולכן אפשר להתענות בימים אלו. אומר לנו השולחן ערוך,
א',
תקו״ג, סעיף א', הסעיף היחיד.
הלכתה בטלה מגילה תענית, וכל הימים הכתובים בה, מותר להתענות בהם.
וכל שכן לפניהם ולאחריהם, חוץ
לחנוכה ופורים שאסור להתענות בהם בעצמם.
אבל לפניהם ולאחריהם מותר.
וכן שבתות וימים טורבים וראשי חודשים, מותרים לפניהם ולאחריהם.
מי שיש לו נישואים בחנוכה, אין לו להתענות.
אבל אם יש לו נישואים בניסן,
מתענה ביום חופתו,
אפילו בראש חודש ניסן.
פני שהוא אחד מן הימים שמתענים בהם, כדלקמן סוף סימן תקפ.
ואנחנו נוהגים שבראשי חודשים חתן לא מתענה ביום חופתו, אז גם בראש חודש ניסן לא מתענים.
אבל שאר הימים,
כיוון שבטלה מגילה את הענית,
אז
מותר להתענות בימים המוזכרים, שהם ימים מיוחדים,
מוזכרים במגילת הענית.
כל טוב.
שלום.
