שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כי מדי יום ביומו,
מסיימים את סימן תקע,
סעיף ג', ימים שבהם לא מתעניים,
ומתקדם לסימן תקע א', סעיפים א' וב',
מי זה אדם שחוטא,
כן,
כדי לשבת בתענית, אבל לא כל אחד יושב בתענית.
מה גם שכבר הזכרנו,
שבתקופתנו, בדורנו, בארץ ישראל, הגופות חלשים, מפונקים, חלשים,
כמה שפחות תעניות.
יש דרכים אחרות, תחזור בתשובה, כי כל המטרה היא חזרה בתשובה.
טוב, אז אומר לנו השולחן עורך תקעי סעיף ג',
אם נשבע, אני נשבע בעין,
להתענות כך וכך ימים, ואירעו בהם ימים הללו,
הימים הטובים האלה שאמרנו,
השבועה חלה עליהם מטעם איסור כל אל,
אבל אם נשבע להתענות בשבת במפורש או ביום טוב בפירוש,
לא חלה עליו שבועה, דיין שבועה חלה על דבר מצווה,
אלא לוקה,
אז כשנשבע לשווא ואוכל, קבל מכות, עכשיו תאכל צ'ונט.
ואם נשבע להתענות בחנוכה עופרים חלה עליו שבועה,
כיוון שאינם אלא מדי רבנן.
ויש להתיר שבועה טוב ואינו מתענה, אבל להתיר לו.
ונראה לי דיבור הדין לראש חודש וערב יום כיפור,
שאינם אלא מדי רבנן,
אלא שמדברי הרמב״ם נראה שם של תורה,
ולכן
צריך להתענות וללקוט.
טוב, ת״ק א',
סעיף א',
יושב בתענית, אם יכול לסבול התענית, נקרא קדוש.
ואם לאו, כגון שאינו בריא וחזק, נקרא חוטא.
אדם שמתענב, הוא יכול להמשיך
בלימודיו, הוא יכול להמשיך במעשיו היומיומיים, ולא להיחלש, וממילא,
איך אומרים, אותו יום ולמחרת,
ובלילה, ולא יודע מה, הפך את הבית, הוא לא יכול לזוז, הוא יטענה יום אחד. ידידי, תמשיך לאכול, אתה נקרא חוטא. אבל אם הוא בן אדם
שעומד בתענית,
הקדוש יאמר לו.
סביב ב' תלמיד חכם אינו רשאי לשב בתענית
מפני שממעט במלאכת שמיים.
אלא אם כן,
כשהציבור מתענים, שלא יפרש עצמו מהם, תהיה חלק מהציבור.
ומלמדי תינוקות דינם כתלמידי חכמים.
אפילו שיכול להיות שם מלמד תינוקות, הוא לא תלמיד חכם,
מלמד תינוקות.
התינוקות של תלמידי חכמים מובהקים,
יש תלמידים אחרים גם.
למה? כי זה נקרא מלאכת שמיים.
לא צריך להתרשל, יש הרבה הלכות
למלמדי תינוקות, אסור להם להישאר ילדים בלילה,
צריכים לישון כמו שצריך, יש כל מיני הלכות.
בסדר? סליחות למשל, עדיף שהוא ילמד טוב בכיתה מאשר קום לסליחות ויפרק לתלמידים,
וישימו לו בכוס רטלי.
בכל מקרה,
צריכים לשים לב שמי שממעט במלאכת שמיים, לא טוב שהוא מתענה.
בעזרת השם,
מחר אנחנו נמשיך.
כל טוב. שלום.
