שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית.
מסיימים היום את הלכות תענית, ברוך השם, ברוך השם, מסיימים את הלכות תענית. סימן תקססט, סעיף ב'.
לאחר מכן אנחנו נתחיל את סימן תקע,
ממנו נלמד שני סעיפים, א' וב'.
זה כבר מתחיל בעניין הזה של מתי לא גוזרים תענית,
וממילא אנחנו כבר בדברים היותר שמחים.
אבל את התעניות עצמן,
עקרונית, מה שנקרא התעניות, אנחנו סיימנו, אבל
עדיין בעניין התענית, אבל מתי לא מתענית?
טוב, סימן תקסטס ב',
יחיד שמתענה על צרה,
ונודע שקודם קבלת התענית כבר עברה.
שימו לב לדיוק, קודם קבלת התענית.
מתי מקבלים תענית?
במנחה שלפני יום התענית.
אינו צריך להשלים.
אבל אם הוא כבר קיבל את התענית
והייתה צרה באותו זמן,
ובבוקר כשהוא צריך להתחיל להתענות מתברר שבטלה התענית בלילה, זאת אומרת סיבת התענית בלילה, הוא מתענה.
אומר הבמה והוא עדין לציבור ששמעו אחרי חצות שקיבלו התענית בטעות,
הם צריכים להשלים.
ציבור,
אם יתברר להם שקיבלו בטעות,
אבל אם היה משהו, צריכים להשלים.
זה מה שאמרנו כמה פעמים, שאם אדם נודר כדי שהוא יהיה בריא,
או איזושהי תפילה או תענית לרפואת מישהו, להצלחת מישהו, לא משנה מה, לאיזושהי צרה.
כן, הוא מקבל תענית, הוא חייב להשלים את זה. בן אדם נותר צדקה.
פלוני, חולה, נפטר, תשלים, אתה צריך שלם גם ככה.
אני מזכיר את זה שרצה למצוא חניה באזור תל אביב. אמר הקדוש ברוך הוא, אם אתה מביא לי חניה,
אלפיים שקל לבית הכנסת.
לא הספיק לגמור אלפיים שקל לבית הכנסת,
הנה לי הייתי חניה.
הוא אומר, הקדוש ברוך הוא הסתדרתי, זה בסדר?
אני כבר, יש לי חניה, לא צריך אותך. טוב, חייב להביא, כמובן. טוב,
ת״קע,
יחיד שקיבל, סעיף א׳, יחיד שקיבל עליו תענית כך וכך ימים, ואירעו בהם שבתות וימים טובים, ראש חודש, חנוכה, פורים, או ערב יום אוף כיפורים.
אם קיבלו בלשון קבלה תענית בעלמא, לא צריך את הרב.
ואם קיבלו בלשון הרי עליי תענית
שהוא לשון נדר, צריך התרת חכם.
גם מי שיודע למצוא פתח, נפתח בחרטה,
שיאמר לו, אילו שמת אל לבך שיראו באילו הימים לא היית נדר,
הוא מתיר לו.
אולי הרמב״ם, איש שקיבל עליו בלשון נדר, ופרגו בו שבתות, בימים טובים, או ערב יום הכיפורים, או ראש חודש,
וביום הכיפורים זה אומר
יומיים תענית,
חייב לצום בהם אם לא יתירו לו.
הרמב״ם מחמיר יותר.
אבל אם פגעו בו חנוכה ופורים, נדרו בטל ולא יצום בהם, למה? כי זה ביסודו יום שאסור להתענות בו.
פני שהם מדבריהם וצריכים חיזוק.
דברי החכמים צריכים חיזוק.
והרמב״ם אמר, ואמינה כסברה הראשונה,
לא כמו הרמב״ם.
מי שנהדר להתענות סך הימים ואמר, חוץ מיום טוב,
אין חנוכה או פורים בכלל,
אז לכאורה צריך להתענות בהם.
ואם אמר שדעתו היה עליהם,
חשבתי גם על פורים, קוראים לזה חג פורים, זה לא חג פורים, זה יום פורים, זה לא
חג חנוכה, ימי החנוכה.
חג זה יום שמקריבים בו קורבן חגיגה.
הלכתית, הוא לא ידע, הוא מבחינתו מתכוון לשני הדברים גם יחד, אז זה בסדר,
כוונתו קובעת.
אבל היא ערב יום הכיפורים בכלל, כן.
והאחי נהוג, ודאי לא כמו שפסק בלומי דעה, סימן ושטו, סעיף ב'. סעיף ב' אומר על שולחן ערוך,
הנודר להתענות בשבת ויום טוב ערב יום הכיפורים ואחד מכר פורים דינו שווה לנודר להתענות כך וכך ימים ויראו בהם ימים הללו
אם הוציאו בלשון נדר דנוק יקבל עליו בלשון נדר
ואז צריך עטרה,
צריך עכה
אם הוציאו בלשון קבלה תענית בעלמא דנוק יקבל בלשון קבלה תענית בעלמא ויכול להתחרם.
טוב, בעזרת השם מחר אנחנו נמשיך בעניין הזה
ימים שלא מתענים בהם, בעזרת השם, כל טוב, שלום.
