שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדי יום ביומו,
מתקדמים בקביעות עתים לתורה,
מתקדמים בעבודת השם,
תעניות,
אנחנו כבר נקרא ציום לכל תעניות.
סימן תקס״ח, נעמד היום סעיפים ב', ג' וד'.
אומר השולחן ערוך,
הנודר לצום עשרה ימים באיזה יום שירצה.
אני עכשיו אומר במלאכה של יום מסוים,
אני הולך להתענות עשרה ימים.
שיבוא לי.
אבל כבר קיבלתי על עצמי, ולנדל, אני עכשיו אומר, בלי נדל, לא קיבלתי, כן?
עשרה ימים תענית,
איזה יום שאני ארצה.
והיה מתענה ביום אחד מהם,
והוא צריך לדבר מצווה ומפני כבוד אדם גדול,
או שמצטער,
יש לו ברית,
יש לו פדיון,
עשו מסכת,
הרי זה לא, והוא פורע יום אחר,
שהרי לא קבע ימים מתחילת הנדר.
אבל אם לא קיבל לה קודם לכן להתענות יום אחד,
אלא במנחה קיבל עליו עיתונות למחר בלבד.
מי יקרה תענית זה ואינו יכול ללוותו.
למחרת הוא לא יכול להגיד, טוב, אז אם ככה אני אקח יום אחר.
אבל אם הוא אמר עשרה ימים מראש,
והוא לא אמר בדיוק איזה ימים,
התחיל אפילו בבוקר, הוא יכול להגיד, טוב, הפסקתי פה, יש לי שמחה,
יש לי מצווה, יש לי צורך,
אני אשלם ביום אחר.
אומר רבה, וכל שכן יום זה ממש, כגון שאמר בתחילת דנדרו, את עיני יום פלוני,
אטענה שני וחמישי כל השנה, או קדומה לזה.
עוד פעם אני חוזר ואומר, חייבים להדגיש את זה,
חוץ לארץ.
בארץ ישראל הכל באהבה, אין עניין של...
אני אטענה, איך אמר לי בזמנו,
הרב משה בן טוב, אתה רואה את הבן אדם הזה, 17 שנה אטענה שני וחמישי,
לכפר על
זה שהוא
היה עם גויה.
זה חוץ לארץ, זה לא פה. פה בארץ, כמו שהבעל שם טוב אומר,
תשובה קלה, בכל דבר.
ולכן אם היה תענית חלום, אני לא יכול ללוותו.
אומר רמה וכושר כן שאינו יכול ללוות ולפרוט על תענית ציבור.
י״ב עמוז אמרו לי להתענות. נאמר, אני לא יכול היום, אני אעשה את זה מחרתיים.
העובד ככה.
מיהו? תענית שני וחמישי ושני,
שנוהגים להתענות אחר פסח וסוכות, כמו שראינו בשולחן ערוך, חלק מהאשכנזים,
או אפילו בעשרת ימות שוברה, ורבה הם ברית מילה,
מצווה לאכול ואני צריך התרה, כי לא נהגו להתענות בחיי גוונא,
רק אם זה יהיה סטנדרטי.
ודווקא כשאוכלים שם, אבל אם שולחים לו לביתו,
היית בברית, עכשיו הנה, קח
אוכל מברית מעילה בבית,
אין לו לאכול.
ואם קיבל עליו התענית במנחה, צריך להתענות.
יש אומרים שאם יצטער הרבה בתעניתו,
יאכול לפדותו בממון.
הוא לא יכול להתענות, הוא, איך אומרים, מתקפל ונופל.
והוא עדין באונס אחר.
ונראה את זה דווקא וקיבל עליו תענית בעלמא, אבל אם קיבלו דרך נדר,
צריך לקיים נדרו, לשים לב, הרמב״ם מביא פה צריך קיים נדרו, הוא לא כותב צריך התרת נדרים.
בסדר?
אז לשים לב
לעניין הזה. בסעיף ג' אומר שולחן ערוך,
מי שנדר להתענות סח תעניות יכול לדחותם עד ימות החורף, חכם.
הוא בקיץ נודר להתענות, בקיץ להתענות זה מ-4 בבוקר, אולי אפילו קצת קודם, עד 8 ורבע בערב.
הוא אומר, טוב, טוב, אני אעשה את זה בטבת,
מחמש ורבע עד חמש.
זה יותר טוב, לא?
אז אפשר.
הוא אומר, ודווקא קיבל עליו,
סליחה,
ויכול ללוות יום האוכל של אמור קצר, דכל אחד מקרי יום.
סעיף ד',
יש מי שאומר ששני ימים ושני לילות רצופים יש להשיבותם לארבעים טעניות שאינם רצופים.
זאת אומרת, בן אדם שאמר, אני צריך לטענות ארבעים יום, ולא יודע מה שקראים,
נפל ספר תורה ומתאנים ארבעים יום.
שני ימים ושני לילות ביחד, כמו ארבעים יום רצופים.
איזה תיקון גדול. אני לא יודע אם היום עושים דברים כאלה. זאת אומרת, יכול להיות שיש כאלה שעושים.
אנחנו לא מדריכים כך.
יש לנו תשובות, אמרנו,
זמן משיח, ארץ ישראל, הכל בא בנעימות יותר.
אבל אם מישהו בא והטענה שני ימים ושני לילות רצופים,
כאילו היא טענה ארבעים יום. שילך לפדיון הבן, פ״ד יום,
בסדר? פדיום.
כאילו היא טענה 84 יום.
עושה תענית דיבור, בין הרגע המשנה ברורה מביא,
שלפעמים תענית דיבור הרבה יותר טוב מאשר
תענית ממש. למה?
כי אם בן אדם פגם בנפש על ידי,
חס ושלום, עבר על עבירה,
עכשיו גם לפגום בגוף?
לא.
אם הוא לא ידבר יום אחד, באמת לא יזיק לאף אחד.
אז ברור שלשון הרע הוא לא אמר, ועוד כמה דברים, וזה הרבה יותר טוב, ושם ללמוד כל היום. טוב.
יש מי שאומר ששני ימים שני לוטו יצופים
יש להשוותם לארבעים יום תענית, שאינם רצופים.
ויש אומרים שבאדם חלש, סגלו בשני ימים רצופים.
אבל אדם בריא, שלושה ימים.
ונראה לי כל זה לא מהר אלה, ומי שהתחייב לצום ארבעים ימים, שאינם רצופים מכוח תשובה כדי להצטער.
ואז משווים את הצער הזה לצער הזה, ועל כל קצב הזה נאמרו דינים אלו בדברי האחרונים זאת.
אבל מי שנדר לצום ארבעים יום,
צריך לקיים מה שנדר,
שלא גרם יום זה שאינו לווה ופורח.
אפילו יום זה לא באו פורח, המודה שצריך לקיים נדרו, יום אמר ארבעים יום.
כל שכן ארבעים יום שלפני יום הכיפורים, שמטענים לזכר עליית משה בהר,
שמי שקיבלם עליו, שאין להם תשלומים בשניים או שלושה ימים רצופים.
שימו לב,
הרמב״ם אומר שהם מקבלים אנשים על עצמם מאלול ועד יום הכיפורים להתענות.
אתם יודעים מה הוא עושה דבר כזה?
רק בן אלעזר.
מאלול ועד יום הכיפורים הוא בתענית.
ארבעים יום תענית,
שם לשמור איזה דברים, אנשים מוסרים את נפשם בשביל עם ישראל.
בעזרת השם שנזכר לעשות הכל בשמחה, בטובה, כל מה שעושים מתוך תענית נעשה מתוך שמחה.
כל טוב ושלום.
