שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, כמדיום ביומו,
בקביעות עתים לתורה.
נלמד היום את סימן תקס״ז סעיפים ב' וג',
ובסימן תקס״ח סעיף א'.
אומר לנו השולחן ערוך בתקס״ז סעיף ב', אם זוכרים, אתמול דיברנו על פליטת מים, אם אפשר לשים בפה, צריך צוח שיניים.
יש אומרים שלא הטיעו רביעית בפעם אחת, אלא מעט מעט.
ויש אומרים שאפילו בפעם אחת יכול לטום עד כדי רביעית,
אם הוא יודע בעצמו שיכול להעמיד עצמו שלא יבלע כלום.
ואם יש משחת שיניים חריפה, אז ברור שבן אדם לא בולע כלום.
אז
לכל הדעות, על פי השולחן הערוך כמובן, לא לפי הרמה,
אפשר לצחצח שיני.
ג. מי שדרכו לרחוץ פיו בשחרית,
בתענית ציבור לא קשר למיבד אחי,
אבל בתענית יחיד שרי כיוון שפולט.
ואפילו יש במים שרוחץ יותר מרביעית.
בסדר, אז הנה זה צחצוח שיני ממש, הוא שוטף את הפה.
תענית ציבור לא רגילים, אבל בתענית יחיד אפשר.
בכל מקרה, אם הוא פולט,
אמרנו לפי סעיפים א' וב',
אז יש אפשרות.
אומר הרמב״ם, מותר ללעוש עצה קינמון ושאר בסמים ועץ מתוק ללכלך גרונו ולפלוט, מלבד ביום הכיפורים שעשו.
זאת אומרת, אם לוקחים קינמון או לא נעים להגיד, לוקחים גת,
כן, תימנים,
אז לפי הרמב״ם יוצא, אני לא יודע אם הוא התכוון לאיזה הרמב״ם,
אם היה באירופה,
בקרקע,
זה היה גת,
לא נראה לי,
אבל אפשר ללעוס,
יש כאלה שהם רואים לשים טבק ופולטים.
אז חוץ מיום הכיפורים, בתעניות רגילות מותר.
תו קופסה מחץ, סעיף א',
ואומר השולחן ערוך, נדר לי תענות יום זה ושכח ואכל.
זאת אומרת, בן אדם במנחה שלפני יום מסוים אמר, מחר אני אהיה בתענית.
גם בבוקר אכל שתה, פתאום הוא נזכר
שהוא נדר שהוא יהיה בתענית.
הוא אומר על שולחן ערוך, משלים תעניתו.
והוא הדין אם היה תענית חלום או שהיה תענית ציבור, או שהיום ידוע לו לטענות ביום שמת בו אביו או רבו.
אבל אם נדר לטענות יום אחד או שני ימים כשהתחיל לטענות שכח ואכל כזית, איבד
תעניתו וחייב לצום יום אחר.
זאת אומרת, זמן שהוא קבוע, עכשיו, לא קבוע לכולם.
אפילו קבוע לא, יום שמת בו אביו או אמו, שצריכים להתענות, השולחן ערוך כותב ביורי דעה.
אז בסדר, הוא יכול להמשיך, אבל אם זה יום שהוא קבע לעצמו בצורה פרטית, בלי שום קשר לשום דבר אחר ולא משהו קבוע,
אז צריך להתענות יום אחר.
אומר הרמה ויש מחמירים שאפילו בן אדר להתענות יום ז' יהיה חייב להשלים, מכל מקום מחמירים להתענות יום אחר. זאת אומרת, גם אם הוא משלים את התענית,
אומר הרמה, יש כאלה שמחמירים להתענות יום נוסף,
כי הוא
אכל או שתה משהו בבוקר.
זאת השם שנזכה לשמחה, לברכה. כל טוב, שלום.
