שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, כמדיון ביומו,
בסימן תקס״ה,
תפילת ענינו.
נעמד היום את שלושת הסעיפים האחרונים, ד', ה' וו'.
אומר השולחן ערוך, סעיף ד', תקס״ה,
טוב לומר בתחננים שאחר תפילת המנחה, לאחר אלוהי נצור.
ריבון כל העולמים, גלוי וידוע לפניך שבזמן שבית המקדש קיים, אדם חוטא ומקריב קורבן,
ואין מקריבים ממנו אלא חלבו ודמו,
ועכשיו שאני ישבתי בתעניתי ונתמחת דמי וחלבי,
יהי רצון שיהיה
כאילו הקרבתי קורבן.
אז זה, כשיש מנחה שהיא צמודה לשקיעה,
אבל אם המנחה שלו לא צמודה לשקיעה,
אז אומרים את זה בערבית לאחר אלוקי מצור.
סעיף י, אין היחיד רשאי לומר שלוש עשרה מידות דרך תפילה ובקשות רחבים
שדבר שבקדושה הם,
אבל אם בא לעומרם דרך קריאה בעלמא, אומרם.
זאת אומרת,
מתענים, ויש גם סליחות.
בסליחות יש י״ג מידות.
י״ג מידות אדם לא יכול להגיד בדרך תחנונים ביחד. זה דבר שהוא דבר שבקדושה. דבר שבקדושה צריך הסרה.
אבל אם הוא רוצה להגיד את זה בטעמי המקרא כקורא בתורה, אפשר.
לכן אם מישהו אומר תחנון ואומר י״ג מידות פעם אחת,
בטעמי המקרא בסדר.
אבל המנהג שלנו שאם יש יותר פעמים אז לא לומר.
זה כבר לא גדר של קורא בתורה, זה חזרה יותר מדי.
אומר הרמה,
וכן הנה יחיד לומר סליחות או ויעבור,
כן,
היחיד לא אומר סליחות או ויעבור,
אבל כמו שאמרנו שאפשר,
צריך עוד פעם אחת להגיד בטעמי המקרא. סיף ו' אומר השולחן ערוך,
המתענע הוא מפרסם עצמו לאחרים להשתבח, שהוא מתענע,
הוא נהנש על כך.
וואו, זה בלאגן כבר.
זאת אומרת, אדם שרוצה להתענות, יעשה את זה בצנעה.
לא הכוונה היא התעניות הקבועות, כי אם הוא לא מתענן, אין איזה בעיה, כולו מתענן.
הוא צדיק, הוא מתענן.
אתה צדיק, מתענן, תשאיר את הצדיקות לעצמך.
בעזרת השם שנזכה להיות צדיקים אמיתיים,
כל טוב שלום.
