שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדי יום ביומו,
מתקדמים בסימן תקס״ב,
שהוא נושא של תענית יחין. נלמד היום את סעיפים ז', ח' וט'.
בסעיף ז' כותב השולחן ערוך, קיבל עליו תענית בתפילת המנחה,
כי אמרנו שצריך
לקבל בתפילת מנחה, על פי שולחן ערוך דווקא במנחה,
אף על פי שהוא אוכל ושותה, בלילה לא הפסיד כלום,
כי הוא קיבל את התענית, אבל מהבוקר.
וכן אם קיבל עליו להטענות שלושה-ארבעה ימים או יותר זה אחר זה,
להטענות בימים ויאכל בלילות,
אף על פי שהוא אוכל כל הלילה, לא יפסיד כלום.
דווק הבעלה לכולם, אף על פי שלא קיבל כל אחד ואחד במלאכה שלפניו,
אלא לפני הסדרה, לפני הסד.
הוא קיבל.
אומר עמיו, אם קיבל להטענות שני ימים רצופים,
מותר לאכול בלילה שביניהם, אם לא שפרש באדיה,
עף על הלילה.
ואז מתפלל כל יום במנחה, ענינו.
סעיף ח' אומר שולחן ערוך, הוא קיבל עליו בתפילת המנחה שלוש או ארבע תעניות, ולא רצופים זה אחר זה,
כמו שקיבל עליו לטענות שני חמישי ושני,
כיוצא בזה.
יש מי שמסתפק עם סגי בקבלה אחת לכולם,
או אם צריך קבלה לכל אחד ואחד, כיוון שזה לא רצוף.
יש מי שמסתפק.
זאת אומרת, יצאת ידי חובה, הכל.
כל פעם לפני התענית, תגיד היום.
אבל אם אמרת אני מקבל על עצמי בית ה' בית,
אומר הרמב״ם, מיהו נהג הוא העם לקבליו בקבלה אחת ושגיא באחי וכן דעת וקצת הרבה ואתה. בסדר, כמו שאמר.
סעיף ט' אומר שולחן ערוך, קיבל עליו להתענות למחר והיא טענה.
ובלילה שלאחר התענית נמלך להתענות,
אף על פי שלן בתעניתו שלא אכל בלילה והיא טענה כל יום השני, אין לו תענית,
מפני שכאילו לא קיבלו עליו בעוד יום, כי לא היה בדעתו מראש לקבל יומיים תענית.
אין המשכיות בתענית.
ותענית. תענית זה ליומו.
אנחנו לא אומרים, אם הוא קיבל מראש סיפור אחר, אבל בסוף היום פתאום להגיד,
טוב, אני רוצה להמשיך, או ראה שזה טוב, להמשיך עוד יום, לא מתאים.
כל טוב, שלום.
