היום אנחנו שוב בהלכה היומית,
מתקדמים בעבודת השם,
נסיום היום את סימן תקס״א.
התחלנו אותו אתמול ודינא רואה הרי יהודה בחורבנן, מי שרואה את מקום המקדש בחורבנו,
ירושלים בחורבנה.
אנחנו עדיין נמצאים במצב שירושלים לא בנויה.
איך אמר פעם הרב ציודה, זכר צדיק לברכה? כל עוד הנשמה לא נמצאת,
הגוף הוא גוף, אבל זה בלי חיים.
לכן אמרו, הם העיר הבזויה והשוממה מבלי בניה עליה.
כי עדיין אין לנו בית מקדש.
טוב, לימד היום את סעיפים ג', ד' ו-ה'.
בתקסא, סעיף ג', אומר השולחן ערוך,
אם קרא על אחת מערי יהודה, אמרנו שאדם מגיע לערי יהודה, לא לערי ישראל, ערי יהודה,
קורע,
אם הוא קרא על אחת מערי יהודה, לא חוזר וקורע כשיש שאר ערי יהודה.
היא חוץ מירושלים, שחוזר וקורע עליה קרע אחר בפני עצמו.
חשיבות לכל ערי יהודה כולם באותה רמה,
רמה נוספת זה ירושלים.
ואם קרא לירושלים תחילה,
תצניחו אותו בירושלים.
אני לא צריך לקרוא על שער יהודה. למה? כי קראת כבר על משהו יותר גבוה. סף ד',
כל הקרעים האלו בידו ומעומד. כשאדם קורא, הוא קורא במעומד
וקורא ביד.
לכן, אם מישהו שם לב,
כשעושים קריאה על האנשים,
לא עלינו,
שעובדים בפני קבורה של אחד
משבעת קרובים,
אז
טיפה גוזרים.
אבל אומרים לאבל, תקרא ביד.
זה בדיוק מה שכתוב פה, זאת אומרת, הכול נלמד, מלכות אבלות.
כל הקרעים האלו בידו הוא מעומד, וקורע כל כסותו שעליו עד שיגלה את ליבו,
כמי שמת אביו או אמו.
ואינו בהכי קרעים אלו לעולם,
אבל יושב לשוללן, למללן, ללקתן, לטופרן כמין סולמות.
לעשות איזה תפר, נראה, כן,
אבל לא משלימים לעולם, זה כמו מי שנפטר אביו או אמו.
היה הולך ובא לירושלים, הולך ובא,
הלוך חזור,
תוך שלושים יום, אני לא קורא הכרה אחר.
ואם לאחר שלושים יום הוא חוזר וקורא, והוא עומדים בערי יהודה ובמקדש,
ולכן אמרנו,
יש לנו היום היתר יותר גדול. ההיתר הוא לא רק מי שהולך ובא, מי שנמצא בירושלים, גדל בירושלים,
הוא נולד בירושלים, הוא גדל בעין, נהיה בר מצווה, הוא כבר לא צריך.
אבל גם אותו דבר במקום המקדש, אם הוא נמצא כבר באזור,
אז לא צריך, לכן הרב ציוד היה מקפיד
בחודש, בראש חודש,
זה זמן גם שלא קוראים,
לבוא, להתפלל תפילה כלשהי בכותל.
בעזרת השם שנזכה לגבולה שלמה,
ונראה בימינו אמן.
