שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, כמדי יום ביומו.
מתקדמים, כן,
עוד לא מסיימים היום.
סימן תקנד, העינויים בתשעה באב, נלמד היום סעיפים יח, יט וכ.
אומר השולחן ערוך בסעיף יח,
יש מי שאומר שלא ישן בין לתשעה באב עם אשתו במיטה, ונכון הדבר.
משום לך לחם רינן לנזירה.
נזיר, אל תסתובב ליד ענבים.
תשמיש המיטה אסור, אל תישן עם אישה.
כמובן, ביום כיפור זה אסור.
בתשעה באב יש מי שאומר, וזה נכון לעשות ככה.
כי בתשעה באב לא מקושטים.
טוב, סעיף יט אם חל תשעה באב בשבת,
מותר בחולין, אפילו בתשמיש המיטה.
אומר, אמר, ויש עשרים בתשמיש המיטה, וכן נוהגים.
בשנת תשע, ח', תשע, ט', אמרנו, תשע, ו',
תשפ',
א' או פ', ב', אני חושב, אותו דבר.
תשעה באב חל בשבת, צמים בעשירי באב.
האם בשבת צריכים לנהוג בכל הייסורים של תשעה באב?
אז השולחן ערוך אומר שאת תשמיש המיטה מותר, והרבא אומר שלא, כמו אבל,
שבשבת דברים בפרהסיה הוא מתיר, אבל דברים בצנעה הוא נוהג בהם.
סעיף כ', אין שאלת שלום לחברו בתשעה באב.
זה דבר שצריך לדעת אותו.
אבל אסור בשאלת שלום. נכנסים לאבלים, חס ושלום, שלא יהיה לאף אחד.
לא אומרים שלום, לא לוחצים ידיים, לא מתחבקים, לא אחוקים,
לא נישוקים ולא בקבוקים, שום דבר.
הלכה מפורשת, דברים פשוטים.
אין שאלת שלום לחברו בתשעה באב.
אבל אנחנו יודעים שיש אנשים,
אומר השולחן ערוך, והדיוטות
שאינם יודעים ונותנים שלום, משיבים להם בשפה רפה ובכובד ראש כדי לא ליצור מחלוקת ופילוג.
בן אדם בא, רוצה לכרוץ לך יד, מה תגיד לו לך מפה אני אבל, לך מפה אתה אבל, מה אתה לוחץ לי יד?
לא עובד ככה, דרכי שלום.
טוב, אז תיתן לו איזה יד קטנה לשלום, ככה, משהו רפוי,
כן, לא אכלת בתשעה באב או בהבד.
בקיצור, יש הלכות שצריך לדעת אותן. נכון שיש אפשרויות אחרות, כי אנשים לא יודעים כדי לא לפגוע, אבל זה שלא לפגוע זה אומר שזה מלכתחילה.
אז אם באים לבית אבל לא לוחצים ידיים, באים לבית אבל לא אומרים שלום,
באים לבית אבל לא מתחבקים, לא מתנשקים ולא עושים פאצ'ות וכפרות ולא יודע מה,
לא על הגב, לא על האוזן
ולא בעורף.
כמו הרב עובדיה, שום דבר,
כלום.
אין מגע,
אין אמירת שלום, אין קשר בין האבל לבין אנשים אחרים.
הקשר היחיד הוא שמסיכים אותו מהאבלות,
אבל לא השמחה.
טוב, יש עוד כמה דברים לגבי בית אבל,
אבל בואו נאמר שזה לא המקום כאן.
סעיף כא,
יש מי שאומר שלא ילך ויטייל בשוק כדי שלא יבוא ידי שחוק וקלוט וייטול.
אתם יודעים שיש אנשים שנוהגים, איזשהו מילה כזה, זה לא סתם.
ללכת לבתי עלמין בתשעה באב, לבית הקברות, אחרי שגורמו את הקינות.
דבר אחד ברור,
לא הולכים בחבורה ומתחילים לספר בדיחות בדרך.
לא הולכים ומתחילים הוואי.
בסדר? יפה.
טוב, בעזרת השם, מחר נמשיך.
