היום אנחנו בהלכה יומית,
מתקדמים,
מקווה שנגמור מהר, אבל אתם יודעים, זה שלוש הלכות בכל יום.
כל השונה שלוש הלכות בכל יום.
לכל תשעה באב,
דיני העינויים בתשעה באב, סימן תקנד,
נלמד היום סעיפים טו, טז ויז.
כן.
אומר לנו השוכן נראו בסימן תקנד סעיף טו,
אחד מהעינויים זה שיחה, אמרנו בסעיף הראשון,
אינה אסורה אלא של תענוג, אבל אם מישהו יש לו חטטין בראשו, סך כדרכו ואין לו חושש.
אם מישהו שם טיפול,
מה שנקרא, טיפולי,
איזו שיחה טיפולית, אפשר.
האם זה סתם לתענוג, שיהיה לו נעים,
שם כל מיני מריחות, שמנים?
זה לא,
זה איסור.
אבל אם זה רפואה, אז אפשר.
טז, עילת הסנדל דווקא של אור.
אבל של בגד או של עץ אשר שם, פירוש קליפי עץ, עץ שם.
בגמי מותר ושל עץ מחופי עור, אסור. במילים אחרות,
כל דבר שהוא חלק מהנעל והוא חלק מהחזקת הנעל, לא איזה מין קישוט,
חלק מהנעל שהוא קשור לאור, אסור.
טוב, והשאלה היא, האם זה בגלל החשיבות או בגלל אפשרות ההליכה?
כי אם זה בגלל החשיבות,
אז באמת אם זה לא מאור,
כולם יודעים, היום גם בעולם יודעים,
לא צריך להיות בשביל זה לא יהודי ולא דתי ולא מהדר בדתיות.
בגד, נעל של אור זה נעל מכובדת.
זה נעל יותר בריאה גם מצד האיברור.
אבל דבר שהוא לא של אור הוא פחות.
זה ברור.
אבל אם נדבר מצד העינוי של הנוחות,
אז אולי יש היום נעליים שהן יותר נוחות,
בלי פרסומות כמובן, והם לא מאור,
קוראים לזה אור תעשייתי,
סינתטי,
כל מיני חומרים אחרים.
הם נוחים מאוד, אבל זה לא של אור.
אז אם העינוי הוא בגלל שנלך במה שהוא לא נוח,
אז היום יש דברים הרבה יותר נוחים.
אולי אותו דבר לפחות, אז מה עשינו?
אבל אם זה אור בגלל החשיבות,
אז באמת אם לא נהלים של אור, אז זה פחות חשוב.
ופה באמת יש דיון באחרונים.
קודם כל אחד יעשה, יש מי שאומר שאם אתה הולך עם נעליים מבד שהן יותר נוחות מנעליים מאור, אז תשים בפנים עפר.
טוב,
אנחנו רגילים בזה שמספיק שנועלים ונעליים שהם לא מאור, שזה כבר מספיק.
צריך לדעת.
אבל הוא מנודה כשמהלכים בדרך מותרים בנעילת סנדל.
הרי אבל בתוך שבעה ימים אסור לו נעילת סנדל, אז מה הוא הולך בדרך, מה הוא יעשה? כן נועל.
כלומר, הוא הולך באבנים, חצץ וקוצים, ברקנים וזכוכיות,
בלי נעליים,
לא נעים, אפשר.
כשיגיעו לעיר יחלוצו, וכן בתשעה באב, אדם שהולך בדרך, משום מה, הולך בדרך בתשעה באב,
הולך בנעליים, והרגיש שהוא הגיע לעיר, למקום יישוב, מקום שאפשר להסתדר בלי הנעליים, ילך בלי נעליים.
אומר הרמה, וכן במקום שדרים בין האינם יהודים, לא יחלוצים ברחוב היהודים וכן נהגו. יהודים ילכו במקום שגאים גורים,
בלי נעליים,
זה נראה שם איזה משהו בעייתי.
אז כשגיעים לאזור של יהודים, חולצים את הנעליים.
בכל מקרה,
הביתה לבית הכנסת, למקומות שהם,
כשנמצאים ואין גויים,
אז הולכים בלי נעליים.
אין דבר כזה עם נעליים, זה חלק מהעינויים של תשעה באב.
שנזכה
לשמוח
בעניין בית המקדש.
גם בתשעה באב.
הכל טוב ושלום.
