אנחנו שוב בהלכה היומית, כמדי יום ביומו,
מתקדמים בסימן תקנד,
סעיפים ט', י' וי' א',
העינויים בתשעה באב, בסעיף ט' אומר השולחן ערוך, אם היו ידיו מלוכלכות בטית ובצואה, אתמול אמרנו שלא מושיטים יד,
אפילו יצבע קטנה מתחתה מהם, טוב, אבל אם היו ידיו מלוכלכות בטית ובצואה,
מותר לרחוץ, להעביר הלכלוך, ולא איתו לכל ידיו, אלא לפי הצורך להעביר את הלכלוך.
והרמה, ואם עשה צרכה ואם מותר לרחוץ, ידלוק כמו ביום כיפור, ואין לכיוון תפרשת ג' סעיף ג'. רוחץ את המקום שצריך לרחוץ,
ואת הידיים נוטלים עד קשרי האצבע.
סעיף י' נוטל ידיו בידיו שחרית,
וצריך להיזהר שלא יטול ידיו אלא עד סוף קשרי אצבעותיו,
כי בדרך כלל אנחנו צריכים לטול ידיים עד פרק
כף היד.
זה נטילה, לא לפספס כלום, לא כרית כף היד
ולא שום מקום אחר. פרק כף היד, נוטלים עליהם. עכשיו,
תענית הזאת, כמו ביום הכיפורים, עד סוף קשרי האצבעות, הווה אומר, עד
חיבור האצבעות,
העצמות הבולטות של האצבעות, אל כף היד.
סעיף יא אומר לשולחן העור, לאחר שנגב ידיו ועדיין לחות קצת,
מעבירם על עיניו.
אם היה לפלוף על גבי עיניו, ודרכו לרוחצם במים,
יש כאלה שיש להם הפרשות,
רוחץ ומעבירו ואינו חושש.
גם לקטית חוצה שרוחץ כדורכו ואין לו חושש.
בסדר, לא אמרנו לו לעשות עניינים רפואיים,
אדם צריך להסתדר עם המציאות שהוא נמצא בה,
אבל עינוי זה עינוי,
קולטון, שלום.
