שלום, אנחנו בהלכה היומית.
נשתדל היום, נשתדל. מסיימים היום את סימן תקנב, סעיפים יא יב,
שזה נושא ערב תשעה באב, ונגיע לתקנג, סעיף א' בלבד,
סעודה מפסקת.
בסעיף יא בתקנב אומר השולחן ערוך,
מי שקיבל עליו תענית
שני וחמישי כל ימות השנה.
פעם היו מטענים, היום אנחנו יודעים שזה לא טוב.
גופות חלושים היום.
דור של מפונקים, אין דבר כזה לאיתנו את כל השנה שני וחמישי.
בזמנו היו אנשים כאלה.
אבל לא, לא, אנחנו לא אצלנו.
מי שקיבל עליו תענית שני וחמישי כל ימות השנה, וראה ערב תשעה באב להיות בשני.
אז הוא אמור לצום בשני, כי זה שני וחמישי שלו.
הוא אמור לצום בתשעה באב ביום שלישי.
יצאו בשני ושלישי ביחד,
ישאל על נדרו.
או ילווה תעניתו, הוא פורע, יגיד, טוב,
אני לא צם יום שני הזה, אני אצום בשבוע הבא, שני,
איך הוא יעשה את זה? שני וחמישי?
יומיים רצוף, לא הולך, אין לו,
שני שלישי, שלישי רביעי, רביעי חמישי, טוב, בקיצור, הוא צריך לפרוע.
אומר הרמב״ם והגאונים כתבו שמתענן עד אחר תפילת מנחה,
כי יש דבר כזה, תענית של חצי יום,
ואוכל סעודה מפסקת, קודם ביעת השמש וכן נוהגים.
ואוהדין מי שמתענן תענית חלום,
אז סמוך לשקיעה הוא יאכל סמודה מפסקת,
ובזה הוא יפסיק, כדי לא להטענות יומיים רצופים.
דרך אגב, היו כאלה שמטענים פעם תענית הפסקה בשובבים, ממוצאי שבת עד יום שישי אחרי הצהריים,
היו כאלה.
אני מבקש לא להתנסות בדבר.
סעיף יב, תמר על שולחן ערוך, אין אומרים תחינה ערב תשעה באב במחאה משום דאי קרא מועד.
לא אומרים תחנון
ערב תשעה באב. למה?
קרא להם מועד לשבור בחוריי.
אומר, אם הוא שבת,
כמו תשנח, תשנט, תשניו,
הם אמרו את צדקתך,
כי כל יום שלא אומרים בו תחנון,
מלכה שלפניו לא אומרים, ובשבת, אילו היה עכשיו
יום חול ולא יום בו תחנון, לא אמרו את צדקתך,
מקביל לתחנון.
טוב, זה סימן תקנב.
תקנג, סעיף א', אומר השולחן ערוך,
אף על פי שאכל סעודה מפסקת, מותר לחזור ולאכול,
אלא אם כן קיבל עליו בפירוש שלא לאכול עוד היום.
ואז זה סעודה מפסקת, זהו.
בעצם זה סעודה אחרונה. ואם הוא רוצה עכשיו פתאום לאכול, אפשר. אלא אם כן הוא אמר זה סעודה מפסקת יותר אני לא אוכל.
אומר הרמב״ם וקבלה בלב אינה קבלה, אלא צריך להוציא בשפתיו.
הכוונה היא להגיד בשפתיים זה סעודה מפסקת אחר כך אני יותר לא אוכל.
ומי שלא אמר את זה יכול אחר כך לאכול.
כל טוב שלו.
