שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, כמדי יום ביומו, נמצאים בתוככי סימן תקנא דיני שבוע שחלבו תשעה באב, מראש חודש,
הנגות שלושת השבועות.
נלמד היום סעיפים ה' וז'.
בסעיף ה' אומר השולחן ערוך,
אסור לעבריות לכבס בגדי העובד כוכבים בשבוע הזה.
אמרנו שאי אפשר לתת לגוי ילם כי נתנו לה לפני כן,
אז לפעמים היא מכבסת עד סדר,
בשבילנו, אבל אנחנו בשבילה לא.
טוב, מי שאין לה פרנסה וזה הפרנסה שלה, אחרת אין מה לאכול, אז זה סיפור אחר.
אבל לא נראה לי שיש היום דבר כזה. סעיף ו',
כלים חדשים, זאת אומרת בגדים חדשים,
בין לבנים, בין צבועים, בין של צמר, בין של פשתן, אסור לבוש בשבת זה. הכוונה היא
בשבוע הזה.
אומר הרמב, אנו מחמירים מראש חודש ואילך.
שמראש חודש לא קוראים לבשים בגדים חדשים.
אומר השולחן הערוך בסעיף ז', יש אומרים שאסור לתקן בגדים חדשים ומנהים חדשים בשבת זה.
לתקן הכוונה היא לתפור,
לייצר,
ויש להחמיר בזה מראש חודש.
על זה לגבי ייצור בגדים חדשים ונעליים חדשות אומר השולחן הערוך שיש להחמיר מראש חודש כבר.
יש אומרים שכך ויש להחמיר. אז זהו מחמירים.
ואו הדין שאסור לקנותם אומר הרמב״ר וכן אומן ישראל אסור לעשותם לאחרים בין בשכר בין בחינם.
טוב בזמן הזה הוא הולך ללמוד
מה יעשה? אין לו עבודה, הוא לא יכול לעשות לאחרים,
הוא לא יכול למכור להם.
ונהגו להקל בזה.
אבל אם ידוע ומפורסם שהמלאכה של אינו יהודי, מותר.
וכן נהגו לתת לאומנים אינם יהודים לתקן כלים חדשים תוך זמן זה, כדי שיהיו מוכנים לאחר התענית.
אומרו טוב למעט בזה במקום שאפשר.
זה לא עדיף משאר משא ומתן דממעטים.
ופה אני רוצה לומר איזושהי מכשלה גדולה שיש
תמיד, תמיד, תמיד בזמן הזה שאנשים לא באים לקנות, עושים מבצעים,
תשמעו לי.
סוף שנה,
סוף אמנה זה סוף שנה. תקנו באלול יותר טוב, יהיה יותר זאת.
אבל העצר הרע זה נותן שאנשים, דווקא בזמן הרע אפשר לקנות, עכשיו יש הזדמנות, זה בדיוק העצר הרע, אנחנו אבלים על חורבן בית המקדש, עם ישראל צריך לעמוד על מכונו, על תיקונו,
בעזרת השם, באמירה בימינו ארמינו. כל טוב, שלום.
