שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, כמדי יום ביומו. אתמול התחלנו את הלכות תשעה באב.
דיברנו על העניין של ארבעה ימים שבהם מטענים על ענייני החורבן.
י״ז בתמוז, תשעה באב, צום גדליה ועשרה בטבת.
צום גדליה זה משהו טיפה בצד,
כן, זה עניין של שלטון.
עשרה בטבת, תשעה באב, י״ז בתמוז זה עניין של חורבן ירושלים.
וזאת השם שכר שהוא יוכל לזכה אותנו
נביא לידיין ירושלים. סעיף ב' בתקמ״ט אומר השולחן ערוך,
ונראה היום גם בתקנ״א וב',
סעיף ב' אומר השולחן ערוך בתקמ״ט,
אבל גם דכתיב בקרא בחודש הרביעי, בתשעה לחודש שהובקעה העיר,
לא בשבע עשרה יוז בתמוז,
אין מתענים בתשעה בו, אלא ביוז בו.
ושאף על פי שבראשונה,
על פי הנביא,
הובקעה בתשעה בו, כמו שבשנייה הובקעה בי״ז בו, תיקנו להתאמנות בי״ז בו, משום שחורבן בית שני חמור להם.
חורבן בית שני לקח אותנו לגלות, גלות ארוכה.
אנחנו כבר אלף תשע מאות ומשהו שנה,
לא נגיד מספר עגול אחר, כי זה כבר יותר מדי, מוגזם.
יותר מאלף תשע מאות שנה אנחנו בגלות, חורבן בית המקדש עוד לא תיקנו.
בית ראשון,
גילוי הראיות, שפיכות דמים, עבודה זרה, 70 שנה תיקנו,
אבל בית שני עוד לא, אז זה חמור יותר.
חמור יותר,
אנחנו הולכים לפי בית שני,
ולכן מטענים בי״ז בתמוז, הוא לא בתשעה בתמוז,
כמו שכתוב בנביא.
ת״כנ, סעיף א', אומר השולחן ערוך, הכול חייבים להתענות ארבע הצומות הללו, ואסור לפרוץ כדי.
אנחנו פה מתרכזים וכולנו מתאחדים
בהבנה שהחורבן שהיה הוא חורבן תמידי, נוכחי,
וכל עוד לא תיקנו, אז מה שהיה הוא הווה ברגע זה.
לא מתענים על מה שהיה כארכיאולוגים,
מתענים על מה שיש לנו היום או יותר ממה שאין לנו היום.
אנחנו זוכרים את העבר כדי לתקן לעתיד.
אנחנו לא אנשים של פעם,
אנחנו אנשים של עתיד.
כיוון שיש עתיד, צריכים לתקן את העבר כדי שיהיה עתיד יותר טוב.
אומר הרמה, מיהו עוברות ומניקות שמצטערות הרבה? אין לי טענות.
כן, אלה יכולות.
היום שהגופות חלשים,
אנחנו אומרים שמעוברות, מניקות, הווי אומר, 24 חודש אחרי הלידה,
לא מטענים את הטעניות הקטנות.
תשע באב כן מטענים,
אבל יז בתמוז,
עשרה בטבת וג' בתשרי לא מטענות.
אפילו אינן מצטערות, הן לא מחויבות לטענות. הן נהגו להחמיר, אז לא רגיל שלא.
דווקא בג' צומות, אבל בתשע באב מחויבות להשלים.
בסדר? זה כמובן.
סעיף ב', צומות הללו, חוץ מבתשע באב, מותרים ברחיצה ושיחה או נעילת הסנדל,
צריך להפסיק בהם מבעוד יום.
נכון, נכון, היום מתחיל מהערב.
המנהגים של נוסמכות ומדברים כאלה מתחיל מהערב.
התענית עצמה, החכמים הקלו לנו שהיא תתחיל רק מהבוקר.
בעזרת השם, שנזכה שייבטלו התעניות האלה, ובמקומן יבואו לנו ימי שמחה.
כל טוב ושלום.
