שלום, אנחנו בהלכה היומית, כמדיון ביומו, מסיימים היום את סימן תקמ״ח.
נלמד היום את סעיפים יט וכ׳,
ומסיימים בזה הלכות חול ומועד, ואיך אומרים?
לצערנו, נכון להיום, מתחילים את הלכות תשעה באב,
סימן תקמ״ט.
טוב, תקמ״ח,
סעיפים יט וכ׳.
אומר השולחן ערוך שמע שמועה קרובה בשבת,
זאת אומרת, באמצע שבת הוא שמע שמישהו מהמשפחה שלו נפטר, וזה תוך 30 יום, שמועה קרובה,
שבת עולה לו יום אחד,
אז כאילו הוא ישב שבעה, אבל אין לו שבעה כי זה שבת,
ומחר קורע, ואבויל יום שישי,
זאת אומרת, הוא צריך לחשב את שבעה ימים,
ואבויל יום שישי,
שביעי לאבלות.
זאת אומרת, שבת היום הראשון, עוד שישה ימים, שישי בבוקר ירוקה.
סעיף כ', אם עשרה ימים אחר החג שמע שמת לא מת בערב אחד,
אף על פי שאם נמנה שעה אחת לפני החג שבעה,
בשבעת ימי החג, ביום שמיני עצרת בסוכות,
עשרים ואחת, ובעשרה ימים אחרים הרי שלושים ואחת,
אין לזה דין שמועה רחוקה לדין שמועה קרובה,
שאין הרגל עולה למי שלא נהג אבלות קודם לו כלל,
לא נחשב כאילו הוא שמע את זה אפילו.
בכל שכן, אם מי שלא יודע שמת לומד,
לא עולה לו הרגל, וכיוון שהוא לא יושב אפילו,
היה יושב שעה אחת, אז כבר היינו מעלים לו 21 יום עד אחרי החג.
רק יום שהוא לא ישב בכלל, הרגל לא עולה לו, וצריך
שמועה קרובה ושבעה ימים
לשבת אחרי החג. טוב, כל זה נושא של אבלות
בחול המועד, ועכשיו האבלות הכללית, הציבורית,
שתופסת אותנו, עם ישראל, ללא תיקון נכון להיום.
היום אני אומר,
בואו נראה אם אנחנו באמת
מגיעים לדברים, בעזרת השם שנזכה שהימים האלה יהיו לששון ולשמחה, והאמת והשלום,
אהבו, הלכות תשעה באב, סימן תקמ״ט, סעיף א'.
חייבים להתענות בתשעה באב,
בי״ז בתמוז,
בג״ז בתשרי,
בעשרה בטבת, בפני דברים הרעים שאירעו בהם.
כל יום ויום, מימים האלה של הטעניות, של טעניות החורבן,
אירעו בהם דברים לא טובים.
תשעה באב וי״ז בתמוז,
חמישה דברים אירעו את אבותינו בתשעה באב, בואו נשאר בי״ז בתמוז,
ישנה מסכת תענית. ג' בתשרי זה צום גדליה דחוי,
כי גדליה בן אחיקם נהרג בראש השנה.
עשרה בטבת זה יום הנחת המצור על ירושלים,
בית ראשון.
זה בעצם תחילת כל נושא האבלות.
על זה אנחנו אבלים,
ועדיין אבלים, שעדיין לא נבנה,
שעדיין לא הגענו לשלטון המרכזי הגדול,
שהוא מנחה את כל עם ישראל בדרך התורה.
אה, בעזרת השם אנחנו נזכה לגאולה שלמה,
מחר נמשיך, כל טוב.
