שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, כי הם יודעים ביומו,
מתקדמים סימן תקמ״ח,
נלמד היום סעיפים ט״ז, י״ז וי״ח.
שעה אחת לפני החג,
סתם חג, חג סוכות, והחג עצמו, הרי 14,
שמיני עצרת רגל בפני עצמו,
עוד שבעה, הרי 21 יום,
ויום שני של שמיני עצרת, אין לנו,
הרי 22, משלים עליהם שמונה.
אז מבחינתנו, ביום שמיני של שמיני עצרת זה עוד תשעה ימים.
תשעה ימים אחרי כן הוא מסיים את האבלות שלו. עוד פעם, אני חוזר ומזכיר, כל זה לא לעוור.
סעיף יד, שמע שמועה קרובה בשבת או ברגל.
זאת אומרת, אדם שומע שמועה שנפטר לו מישהו, פתאום הוא פוגש מישהו בשבת בבוקר בבית הכנסת, אה, מה עניינים עדיין?
מה, לא ידעת שאחיך נפטר?
הוא לא ידע, אין לו הצעה.
טוב,
שמע שמועה קרובה בשבת או ברגל, ומוצאי שבת ורגל נעשית רחוקה, כבר עברו שלושים יום,
דינו כדין שמועה שמועה רחוקה אחר השבת והרגל.
אלא שבשבת וברגל נוהג דברים שבצנעה.
אבל לעשות את האבלות, לשבת שבעה כדין שמועה קרובה, לא יושב.
שמועה רחוקה יושב עליו יום אחד.
סעיף יח, שמע שמועה רחוקה בשבת וברגל אינו נוגע בהם אפילו דברים שבצנעה.
אלא
למוצאי שבת ורגל נוהג שעה אחת ודי או. למה? כי יום אחד, שעה אחת, הוא יושב
בשמועה רחוקה.
סעיף,
זהו,
סיימנו.
שלושה סעיפים למדנו, בעזרת השם,
דיני אבלות, אנחנו אוהבים לרוץ בהם, לא להתעכב יותר מדי.
ענייני שמחות, אנחנו מתעכבים, בשר, יין, דברים כאלה, טוב לנו להתעכב, כל טוב, שלום.
