שלום, אנחנו בהלכה יומית, כי מדי יום ביומו, סימן תקמ״ח,
אתמול התחלנו להיכנס אליו, ענייני אבלות במועד.
נלמד היום סעיפים ד' ה'-ו'.
סעיף ד' אומר שולחן ערוך בתקמ״ח,
זה שאמרנו שקובר מתו ברגל לא חלה עליו אבלות,
אלא מי לדברים של פרהסיה, הדגשנו את זה אתמול.
אבל דברים שבצנעה נוהג.
מותר לישון עם אשתו בחדר ולא צריך שמירה. אם ככה לא צריך שמירה, כן, עניינים של צנעה,
שאסורים לעוול, אסורים גם בחול המועד.
סעיף ד', אף על פי שאין עוולות נוהג במועד,
ענינות נוהג בו.
שאם אין מת, לא מת בחול המועד, אסור בדברים שאיננו אסור בהם.
ואם מת ביום טוב ואינו רוצה לקוברו בו ביום, אין עליו דין ענינות.
אלא אם כן צריך להחשיך על התחום, להכין לו צורכי קבורה, אז חל עליו דין ענינות משעה שמחשיך.
אבל אם מת ביום טוב שני ורוצה לקוברו בו ביום,
ביום טוב ראשון וצוריד לקבור על ידי עינו יהודי,
חל עליו ענינות.
זאת אומרת, כל הדינים החלים על מי שמתו מוטל לפניו ובאמר שהוא פטור מכל קיום המצוות,
חלים גם מי שרוצה לקבור את מתו ביום טוב
על ידי גויים.
אבל
אם הוא לא רוצה לקבור אותו ואי אפשר לקבור אותו, לא חל עליו דיני עניןות כמו בשבת,
שמי שהתברר לו שנפטר לו
קרוב משפחה שהוא חייב עליו באבלותו ובקבורתו בשבת,
כל השבת הוא מתנהג רגיל, רק ברגע שיוצאת שבת
חל עליו דיני עניינות, כי בשבת אי אפשר לעשות כלום. ודיני עניינות זה בעצם הצורך
להתארגן לקבורה.
סעיף ו',
אף על פי שאין אבלות ברגל, אם מת לא מת ברגל,
מתעסקים בו ברגל לנחמו.
ולאחר רגל, כשאכלו שבעה למיתת המת, אף על פי שדיין לא קלה אבלות,
מלאכתו נעשית על ידי אחרים בבתיהם, כי אסור לאבל לעשות מלאכה.
ועבדיו עושים לו בצנעה בתוך ביתו,
והם צריכים לנחמו אחר הרגל מעניין הימים שניחמו ברגל.
זאת אומרת, נתחילה השבעה בפרהסיה אחרי הרגל,
חול המועד אפשר להיכנס לדבר איתו בענייני אבלות,
אחרי המועד, כשאחרנו
שבעה ימים מרגע הקבועה והלאה,
אפשר שיעשו בשבילו את המלאכה שקשורה אליו, אבל בצנע.
בעזרת השם, מחר נמשיך. כל טוב.
