שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדי וביומו,
סימן תקלט,
נסיים אותו היום, סעיפים יב, יג ויוד.
אומר השולחן ערוך בסעיף יב,
אין לוקחים בתים ואבנים, עבדים ובהמה,
אלא לצורך המועד,
או לצורך המוכר שאין לו מה יאכל, או לצורך השכיר שמרליך הדברים הנקנים,
שאין לו מה שיוכל.
שים לב, זה משהו ש... לצורך המועד, מה הוא יקנה לאכול?
אין ברירה אחרת.
אומר אמר, ודווקא הנא דאיכא פרסום בקנייתם, דאב שמילתא.
אבל שאר כלים נהגו לקנותם בצנעה. זאת אומרת, גם אם לא הפועל פה, לא אין לו מה לאכול, אם לא תעסיק אותו,
גם אפשר בצנעה.
סעיף יב,
להלוות לאינו יהודי בריבית לאותם שהרגילים ללוות ממנו, מותר.
שום דאב ודבר האבד. למה? כי זה קליינטורה,
אתה לא תיתן להם עכשיו לקנות,
אז ילכו למישהו אחר, יותר אין לך פרנסה.
ולאותם שאינם רגילים לבעוט גם כן מותר.
ראוי שיקחו ריבית של שבוע ראשון
ויוצאנו בשמחת יום טוב. זאת אומרת, חלק לו את הריבית של השבוע הראשון וכל השאר.
ואז את הריבית של השבוע הראשון, כדי לא להפסיד את כל ההלוואה,
תוציא לשמחת יום טוב.
אומר הרמה, מותר לקחת ערבות במועד,
הלוואה שייעשה אחר המועד.
סעיף יד, הלוואה של שולחנות בקביעות וחילוף אסור.
כן, לקחת הלוואה בבנק או משהו כזה, דבר קבוע,
יש לך את הקליינטים, יש לך את המקום, הכל מסודר, זה לא מזדמן,
אסור.
תגיע אחרי חול המועד.
במילים אחרות, לא לוקחים הלוואה וחול המועד.
בינינו, הרי זה גם מציג,
כשאתה לוקח הלוואה, אז יש לך איזה ככה משהו,
איך אני אחזיר?
אז לא במועד, אחרי המועד.
כל טוב.
שלום.
