שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, כלמידים וביומו.
מתקדמים בסימן תקלט,
סימן תקלט, סעיפים ט,
י וי, אומר השולחן ערוך,
מי שצריך לקנות יין בעת הבציר לצורך שתיית כל השנה,
ואם יעבור המועד לא ימצא כמו שמוצא עכשיו, עכשיו זה איכותי,
דבר רע אבד הוא, מותר לקנות לו לתקן לחביות ולזוותן,
ובלבד שהוא לא יכוון מלאכתו במועד,
אלא זה מה שיזדמן עכשיו.
אבל יותר מכדי צורך שתייתו, לא אקנה.
ואם הוא דבר שלא מצוי אחר כך להרוויח בו, מותר.
זה עכשיו עונתי.
אז זה עונתי כמה ימים, אתה לא תבוא בזמן, אין לך יותר מה לקנות.
סעיף י' מוכרי תבלין או ירק וכל דבר שאינו מתקיים,
פותחים ומוכרים כדרכם בפרהסיה,
שהכול יודעים שהם לצורך המועד.
נשים לב מה כתוב פה.
חנות,
ירקן בשוק,
יכול לפתוח.
למתי נצטרך את זה?
לעוד שבועיים? לא.
אם אני עכשיו אקנות ירקות, פירות, אני צריך אותם להשבוע,
אני צריך אותם להיום, אני צריך אותם לחד.
מוצרי חלב,
סופר.
למתי אני קונה?
קונים בסופר להשבוע, היום.
לא קונים לעוד שבועיים.
אף אחד לא עושה את זה אף פעם.
זה סטנדרט. גם כשכולם יודעים את זה, אז אפשר. מה שאנחנו ממליצים הלכה למעשה,
שנהיה פתוח רק כמה שעות.
לא יום שלם כמו באמצע השנה.
באמצע השנה.
חול המועד פתוח חצי יום.
חצי יום בוקר, חצי יום אלו, זה כבר סיפור אחר,
תלוי באנשים.
אבל שייראה ויובן לכולם שלא באים לעשות פה קניות לשבועיים.
עושים פה קניות שהן לצורך המועד,
מה שנקרא בשפתנו היום השלמות.
יא'
מוכרי פירות,
כסות וכלים
מוכרים בצנעה לצורך המועד. כיצד? אם הייתה החנות פתוחה לזווית או למבוי, פותח כדרכו.
אם הייתה פתוחה לרשות הרבים,
פותח אחת ונואל אחת.
בערב יום טוב האחרון של חג הסוכות מוציא ומעטר את השוק בפירות בשביל כבוד יום טוב, שמחת תורה.
הוא מותר לקנות לצורך יום טוב שני של יום טוב האחרון.
זאת אומרת, אנחנו מדברים פה על מציאות כזאת
שבה אנחנו יודעים וברור לכולם שבוע שלם כבר לא קנו, עכשיו מה יעשו? זה חג שני.
אין שום בעיה, אפשר אפילו לעטר את הרחוב בפירות
כדי שיבואו אנשים לקנות.
טוב, בעזרת השם, שנזכה לכבד את המועדים.
נזכה לגבולה שלמה, כל טוב, שלום.
