אנחנו שוב בהלכה היומית, בהלכות חול המועד, דברים שמותר או אסור לעשות בחול המועד.
נלמד היום סימן תקלז,
סעיפים א', ב', ג',
וככה,
מהי המלאכה שמותר לעשות אותה במועד? אנחנו יודעים שאחד הקריטריונים, מתוך חמישה
של דברים שמותר לעשות במועד, אחד מהם זה מלאכת דבר האבד.
מה נחשב דבר האבד? כל דבר שאם אני לא אעשה אותו, אני לא יודע מה יקרה, אז מותר? צריך לבדוק מה זה דבר האבד.
אומר השולחן ערוך,
סעיף א',
תקל״ז.
דבר עבד מותר לעשותו בחול המועד ולא שינוי.
מיהו בכל מה שאפשר להקלט בטרחה, יעשה את זה בפחות טרחה.
לפיכך, בית השלכים
שהתחיל להשקותה קודם המועד,
והיא צריכה כל הזמן מים, מותר להשקותה.
שכמה שהתחיל להשקותה קודם לכן, אם הוא לא ישקה עונה, עכשיו תיפסד.
התחלנו להשקות, הזרעים התחילו לצמוח,
פסיכים נמוכים,
ירקות התחילו לצמוח.
אם אני לא אשקה כל חול המועד, הווי אומר,
מתחילת החג עד סופו שבעה ימים או שמונה ימים, תלוי מתי זה חל,
הכל הלך, איך אומרים,
הלכה לגזל, כל הזרעים שזרעתי, כל הירקות, הכל ילך. אי אפשר, חייבים.
אז בחול המועד אפשר, יום טוב כמו מה שאסור,
שבת כמו מה שאסור, אבל
בחול המועד אפשר להשקות, כי זה נקרא דבר האבד. אני אפסיד גם את הקרן שלי.
זה לא שאני מונע רווח.
מניעת רווח
זה לא דבר האבד.
זה דבר שהוא לא מרוויח.
פה מדובר על ממש הפסד.
סעיף ב', אפילו
בבית השלכים לא התירו אלא איך הדלקה טרחה יתרה,
כגון מן המעיין, בן חדש, בן ישן, שהוא ממשיכו ומשקה.
אבל לא ידלה וישקיע מן הברכה או מן הגשמים מקובצים, אלא שהוא טורח גדול.
אפילו ערוגה אחת חצי הגבוהה וחצי הנמרוך,
אין דולים ממקום נמוך להשקות מקום גבוה. זאת אומרת, לעבוד, להזיע כל החג, זה לא, כל חול המועד כמובן, זה לא.
סעיף ג', נערות המושכים מן האגמים מותר להשקות מהם בית השלכים במועד. בריאור שלא פסקו,
וכן הבריכות שאמת המים עוברת ביניהם, מותר לשקות בהם,
וכן בריכה שנטפה מבית השלכים, ועדיין היא נוטפת,
מותר להשקות ביניהם את בית השלכים אחרת.
זהו שלא פסק המעיין המשקה, בית השלכים העליון.
זאת אומרת, ברגע שיש לי מים זורמים,
אני יכול להפנות אותם לאן שאני רוצה.
להתחיל לייצר עכשיו אפשרות לזרימת מים זה כבר
סיפור אחר. במילים אחרות, בחול המועד
מונעים טרחה.
מניעת הטרחה בתנאי שאין פה הפסד מרובה. ואם יש הפסד מרובה, אז טורחים כמה שפחות.
עדיין במגבלה שלא טורחים.
אין הותרה רצועה בחול המועד. בעזרת השם,
שנזכה לשמור מועדות, נזכה לגבולה שלמה. קולטו, שלום.
