שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדיום ביומו,
הלכות חול המועד.
נלמד היום סימן תקלג,
סעיפים א', ב' וג'.
אומר השולחן ערוך,
מותר לטחון קמח לצורך המועד,
אפילו כיוון מלאכתו במועד.
הרי ביום טוב, אפילו שמותר לבשל,
לא טוחנים, כי זה דברים שלא עושים אותם יום-יום,
וזה מה שאפשר לעשות לפני כן.
אומר השולחן ערוך, בחול המועד אנחנו מקלים, אפילו שיכול לטחון לפני כן,
ואפילו שאומר, טוב, יש לי קמח מספיק עד החג.
חול המועד אני כבר איתך, אין בעיה, אפשר. להבדיל מגילוח, שמענו שאי אפשר.
מותר לטחון קמח לצורך המועד אפילו כי בן מלאכתו במועד,
ולקוץ עצים מהמחובר,
או להטיל שיכר, בין שתמרים, בין ששעורים, לצורך המועד.
אבל לא להתחיל עכשיו לעשות שיכר לצורך אחרי המועד.
ושלא לצורך המועד, אסור.
מיהו, אין צריך לצמצם,
אלא עושה בהרווחה, ואם יותר ויותר.
אבל לא יערים לטחון או לעשות שיכר יותר בכוונה, כי אין צריך את זה לאחר כך.
או אם יש לו קמח,
או שיכר ישן, לא יערים לעשות אחר, ויאמר, מזה אני רוצה.
אבל אם יש לו לחם, מותר לטחון.
דפתחה, מה עדיף?
יש לו לחם, אני רוצה עכשיו לטחון קמח
כדי לאפות בכל המועד,
לא יום טוב.
אפשר.
לחם טרי, לכבוד
בכל המועד.
בוא הדין, בשיכר עם החדש עדיף, בלא הרמה אפשר.
אפשר.
ואם השיכר הוא טוב חדש, אבל אם אנחנו יודעים
שאם התיישן 18 שנה, 27, 30, מה עכשיו אתה הולך לעשות?
טוב, סעיף ב' אומר השולחן ערוך, מותר לעקור פשטן
מפני שראוי לחשום אותו את האוכלים ולעקור קשוט
שראוי להטיל בו שיכר לצורך המועד ולעקור שום שומין שהייבשים שבו ראויים לאכול מיד.
בסדר? זה דבר שעושים אותו לצורך המועד.
סעיף ג' אומר השולחן ערוך,
פירות שהתבשלו קצת ונאכלים על ידי הדחק,
מותר ללקטן כדי לאוכלן.
ואם לקטן לאוכלן ורוטין וחושש שמי יתלימו, הם לא יכבשו להם להוציא לך מהם ולאכול לכובשן.
אבל אסור ללקטן תחילה כדי לכובשם.
ואם הוא דבר שלא נמצא אחר המועד,
מותר לקנותו ולכובשו.
אם יש איזשהו פרי שצריך אותו עכשיו,
חמוצי, לא יודע מה,
לא יהיו זיתים אחרי חול המועד סוכות.
עכשיו רק יש זיתים, והוא נמצא אחר כך. זה אפשר
בכל המועד לעשות. אבל סתם ככה, אם ידוע שיהיה גם אחר כך, חשפו. טוב, בעזרת השם מחר אנחנו נמשיך. כל טוב, שלום.
