שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית.
התחלנו אתמול את חלק ו' של המשנה ברורה.
היום לומדים תקלאל סעיפים ב', ג' וד'.
אתמול ראינו בסעיף א' שמצווה להסתפר,
לגלח בערב יום טוב.
בסעיף ב', אומר השולחן ערוך, אין מגלחים במועד.
זאת אומרת, בכל המועד.
אפילו אם גילח קודם מועד.
מה מונח פה? מה זה אפילו אם גילח קודם המועד?
אנחנו מבקשים שהאדם יהיה בערב החג מסודר מאורגן. אין דבר כזה, לא על איזמן. בואו נשאיר את זה לחול המועד, אין עבודה, אז אולי נתגלח.
לכן, באו חכמים ואסרו להתגלח בחול המועד, כדי שאדם ייכנס לחג
כשהוא מגולח ומסודר ומצוחצח.
טוב, סעיף ג', אפילו אם היה אנוס
ומפלה כך, לא מגלח בערב יום טוב, אין הוא מגלח במועד.
ואוהדין למי שהיה חולה ונתרפא במועד,
שהוא לא מתגלח במועד.
סעיף ד׳ אומר השולחן ערוך,
ואלו מתגלחים במועד. בכל זאת יש כאלה שהתרנו להם להסתפר בחול המועד. מי שיצא מבית השבייה ולא היה לו פנאי לגלח קודם המועד,
שחררו אותו אחרי הצהריים באיזה כלא, באיזשהו מקום,
שהגיע הביתה כבר, לא היה לו זמן להתגלח, להסתפר.
מי שיצא מבית האסורים ואפילו היה חמוש ביד ישראל,
שהיו מניחים לו לגלח,
בכל זאת יצא מהכלא,
מתירים לו בחול המועד להתגלח.
וכן המנודה שהתירו לו ברגל את נידויו, כי מנודה
לא מתגלח, זה חלק מהנידוי.
וכן מי שנדר שלא לגלח,
אני לא מגלח.
ועשה התרת נדרים, משאל על נדרו ברגל. כמובן שנדרים ספציפיים צריך שיהיה
רב שמכיר ומבין בענייני נדרים, יודע למצוא פתח כדי להתיר לו. סתם התרת נדרים לא עוזר, זה נכון לכל דבר שאדם נדר.
וכן הבא ממדינת הים, בחול המועד.
או שבא בערב הרגל ולא היה שיעות ביום לגלח.
והוא הדין שלא יצא מארץ ישראל לחוץ לארץ,
והוא, סליחה,
שלא יצא מארץ ישראל לחוץ לארץ לטייל.
כי מי שיצא מארץ ישראל לחוץ לארץ לטייל לא מתגלח במועד.
רק מי שהגיע לארץ, כשהוא היה מחוץ לארץ לא לצורך טיול,
אז הוא יכול להתגלח.
רואים את ההתייחסות למי שיוצא לטייל.
אתה יוצא לטייל, הבעיה שלך, כל טוב, שלום.
