שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, כמדיון ביומו,
לקראת סיום הלכות יום טוב.
הדבר הכי חשוב,
החשוב ביותר בהלכות יום טוב, שמחת יום טוב,
סימן תקכט,
נלמד היום סעיפים א' לב' ג', נחשבו להם בחר הצעיף דג'.
אומר בשולחן ערוב, סימן תקכט מצוות יום טוב לחלקו,
חציו לבית המדרש, חציו לאכילה ושתייה.
על שבת כתוב, לא נתנו שבתות לישראל, אלא כדי שילמדו בהן תורה.
ביום טוב, חצי תלמד תורה, חצי אכילה או שתייה.
מעל יצמצם בהוצאות יום טוב,
וצריך לכבדו ולענגו כמו בשבת.
אומר הרמא,
ואסור לאכול ממנחה ולמעלה בערב יום טוב כמו בשבת,
שיכנס את האב לאכילה,
שזה אומר כלל הכבוד.
מיהו, אם ערב יום טוב שבת,
זאת אומרת, כמו
שבועות שחל במוצאי שבת,
כן, יכול לקיים סעודה שלישית.
הוא יאכל מעט פת לכבוד יום טוב.
וממילא עדיף שיאכל את הפת כמה שיותר מוקדם, כדי שייכנס תעב לשבת, ליום טוב.
ומצווה ללוש בפת בערב יום טוב לכבוד יום טוב, כמו בערב שבת.
כמו שכתוב בסימן רשמים בית, שזה מצווה,
וכך נוהגים ואין לשנות. זה לשון
הרמה בסימן רשמים בית.
מוסיף השולחן לרוח ואומר, וחייב לבצוע שתי כיכרות
ולקבוע כל סעודה על היין,
כן?
שתי סעולות, לילה ויום,
אין סעודה שלישית.
ובגדי יום טוב יהיו יותר טובים משל שבת, לשים לב,
היופי והנוי של יום טוב יותר משבת.
ולא נהגו לעשות בו סעודה שלישית.
כן, שתיים.
וביום טוב מאחרים לבוא לבית הכנסת, וממהרים לצאת בשום שמחת יום טוב.
שם למה כתוב פה הרמה,
לפעמים טיפה יותר מאוחר, אבל גומרים יותר מהר ביום טוב.
לכל החזנים והגבאים, לשים לב.
בסעיף ב', אומר השולחן ערוך, חייב האדם להיות שמח וטוב לב במועד,
בכל המועד,
הוא ואשתו ובניו וכל הנלווים אליו.
כצד,
משמחן, הקטנים נותן להם כליות ואגוזים,
אנשים קנו להם בגדים ותכשיטים לפי ממונו,
בסדר? לא קונים סתם, על אף שהוא הוצאות שבת ויום טוב,
שלא מן המניין, אבל לפי ממונו,
לפי כוחו, לפי יכולתו,
גם בחוד שבת ראינו את זה, גם בשולחן ערוך, גם רמב״ם.
האלמנה עם שאר העניים אומר לנו הקדוש ברוך הוא שמח את שלי אני אשמח את שלך
שמח את הגר היתום האלמנה והעניים אני אשמח את שלך ואת בני ביתך
ולכן הרמב״ם ככה כל כך
מדגיש את העניין הזה
שאי אפשר שאדם ישב לשולחן יום טוב בלי שהוא שלח משהו הביא אליו הביתה
אנשים הנזקקים לך טוב מוסיף הרמה ודין תענית ביום טוב כמו בשבת
זה תעניין שתענית חלום, בסדר, לא מתעניין, בקיצור.
בחצי יום גם זה נקרא תענית, לכן אוכלים לפני חצות היום.
סעיף ג' לבר שוכן ערוך, אדם אוכל ושותה ושמח ברגל,
ככה צריך.
ולא ימשוך בבשר וביום ובשחוק וקלות ראש.
בשר ויין כן, אבל לא שחוק וקלות ראש.
כפי שאין השחוק וקלות ראש שמחה, אלא הולילות ושכלות.
ולא נצטווינו על הולילות והשכלות, אלא על השמחה,
שיש בה עבודת היוצר, עבודת השם.
זה מה שצריך
תמיד להיות בעבודת השם. גם שמחה, גם אוכל,
גם שתייה, גם אכילה טובה,
מכובדת, מעונגת,
זה עבודת השם. בעזרת השם שנזכה.
מחר
נסיים את סעיף ד'.
כשאנחנו מסיימים מחר את סעיף ד', אנחנו גם מסיימים
את חלק ה' של השולחן הארוך.
תראו, הגענו לחלק האחרון של המשנה והוא, א',
בית גימל דלת, ומחר בעזרת השם נסיים את הקולטור, שלום.
