שלום, אנחנו שוב ברכה יומית, כי מדי יום ביומו,
סימן תקכז, הלכות עירובי תבשילין, נמצאים בתוכו,
כן, למדי היום סעיפים ט'-י' וי'-א'.
אומר השולחן ערוך,
דעת מניח בעניין.
זאת אומרת, אמרנו אתמול
שאדם יכול להוציא את האחרים מידי חובה,
להיערב בשבילם.
אומר השולחן ערוך, מספיק לי לדעת את, זאת אומרת, דעת המניח בלבד.
הרי בדרך כלל כשמוצאים מידי חובה,
צריך דעת השומע, חוץ מאשר דעת המשמיע.
אם מישהו מהם לא כיוון, לא יוצאים ידי חובה.
אבל במקרה הזה, דעת המניח בעניין, שיכוון להוציא את האחר.
אבל דעת מי שיניחו בשבילו לא בעניין בשעת הנחה.
רק שיודיעו ביום טוב קודם שיתחיל לבשל לצורך שבת שיש בשבילו ערעור.
זה החלילה עדיין שלא בפניו, זו זכות לו. אז אם הוא אמר ארץ ולא יודע, או שבן אדם ששכח, לא משנה באיזה ערוץ ריטבשות, הוא יודע.
לא עשית עירוב תבשילים. ובגלל שאמרת, אני לא רוצה לעשות, אז לא יוצאים. אמרנו,
שכחת, נאנסת, משהו היה שם, שלא עשית.
תדע לך שעשו בשבילך עירוב תבשילים.
אומר הרמב״ם, אם דרך הגדול להניחם עליהם, סומכים עליו מסתמה. זאת אומרת, אם יש רב עיר שבדרך כלל מניח, סומכים עליו.
סעיף י׳,
המערב לאחרים צריך לזכות להם על ידי אחר.
זאת אומרת, לקח את התבשיל ואת הלחם,
אומרים למישהו תזכה לכל בני העיר,
כל בני השכונה, כל הבניין,
ולוקחים את זה ועושים את העירוב.
המערב, סעיף י' שוב,
המערב לאחרים צריך לזכות להם על ידך.
וכל מי שמזכים על ידו בעירובי שבת,
מזכים על ידו בעירובי תבשילין.
כל מי, הכוונה היא כל מי שראוי,
קטן, גדול, אשתו, בנו, כן?
כל הדיון הזה.
וכל מי שאין מזכים על ידו באותו עירוב,
אין מזכים על ידו בזה.
זאת אומרת, אם הוא קטן או
מי שלא ראוי לקניינים,
אז לא, אי אפשר על ידו לזכות. טוב, סעיף יא אומר על שולחן ערוך,
צריך השוחה להגביה העירוב מן הקרקע טפח, כמו כל דין הקניינים, תגביה.
כשהוא מגביה זה נקרא שהוא זכה בעירוב.
בעזרת השם מחר נמשיך, כל טוב שם.
