שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדי וביומו,
סימן תקכו',
דיני נפטר ביום טוב,
נלמד היום את סעיפים ט', י' וי' א'.
אומר לשולחן ערוך
תינוק שמת
בתוך שלושים.
הרי אם נפטר בתוך שלושים,
בדרך כלל זה דין נפל.
אומר לשולחן ערוך מגבלות.
אם גמרו שערו וציפור נאיו,
ובחזקת שנולד לאחר תשעה חודשים,
ובחזקת בן קיימא,
ודינוק כמת,
גדול,
אף על פי שאיננו יודעים אם קלו לא חודשם.
דרוב נשים יולות ולד קיימה.
אבל אם לא נגמרו שערו וציפורניו,
מטילים אותו כאבן שאין לה הופכין עד אחרי יום טוב.
אבל אם כן,
כמו גדול, מה שמותר לעשות לגדול, מותר לעשות לתינוק כזה שנפטר תוך שלושים יום. סעיף שיעוד, נפלים
שנהגו להסיר עור לתם בצרור אבן או בקנה,
אסור אפילו ביום תום שני שגלויות
כופרים אותו כמו שיעור.
אומר הרמב אסור לקוברו ביום טוב ולמניחו עד למחר.
ומה ההגדרה של נפל?
מה הגדרנו מקודם? הגדיר השולחן ערוך שלא נגמרו שערו וציפורניו.
אבל אם נגמרו שערו וציפורניו,
אפילו שלא עברו 30 יום,
שאולי לדברים מסוימים יש לו גדר של נפל, בכל זאת,
כן, עושים לו.
סעיף יא אומר השולחן ערוך, אין קוראים על המת אפילו ביום טוב שני, אפילו קרוביו.
יחכו למוצאי יום טוב, זה דבר שיכול לחכות.
הנפטר עצמו,
אנחנו לא משהים אותו אפילו רגע.
אבל כל הדברים מסביב, מה שאפשר,
ראינו כבר ברמה.
מה שאפשר על ידי האחרים עושים, ומה שלא, בעצם לא צריך רק אחר כך. טוב, בעזרת השם,
מחר אנחנו נמשיך, נסיים עם הסימן הזה.
