שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, כמדיום ביומו,
מתעסקים ביומיים האחרונים
בדברים פחות נעימים, אבל כמובן הכול תורה.
אם נפטר מישהו ביום טוב,
מעדין, קבורה, הולכה ממקום למקום, חפירת הקבר.
אומר השולחן ערוך בתקכו סעיפים ו', ז' וח'.
בסעיף ו', אומר השולחן ערוך,
מותר ללוות המת ביום טוב ראשון בתוך התחום,
וביום טוב שני, אפילו חוץ לתחום,
כי דיני טלטול אין ביום טוב,
אז מותר, עד התחום אין שום שאלה.
זה ברור שזה יום טוב, כי דיני תחומים יש ביום טוב.
טלטול אין, עירוב תחומים יש.
יום טוב שני, זה ספק כזה, או מה אפשר גם מחוץ לתחום.
וחוזרים למקומם בו ביום.
לא נגיד שהלכו וקיימו את המצווה, ללוות את ה... לפתוח, תשערו שם.
תפתחו שולחן בבית קברות. לא.
תחזרו חזרה הביתה, גם אם זה מחוץ לתחום.
וכן מותר להחזיר כלי הקבורה שהוליכו מהם חוץ לתחום.
זה דומה לאנשים שיצאו להציל, עכשיו זה גם בשבת,
לא רק ביום טוב, שיכולים לצאת ולחזור
בפעם הבאה. סעיף זין,
המלווים את המת אסורים לרכוב על גבי בהמה, אפילו ביום טוב שני.
זה כבר לא התירו ככה, ואפילו האבלים. אבל הקוברים שצריכים לקוברו,
אם אי אפשר,
מתירים להם ביום טוב שני לרכוב על גבי בהמה. למה?
כי רכיבה לגבי בהמה זה דין דה רבנן,
לאנשים שצריכים לקבור את הנפטר,
שנקרא חבורה קדישא,
חברה קדישא,
הם יכולים, אם אין להם אפשרות, קשה להם, למה?
עייפים? לא יודע.
אבל אנשים אחרים, כולל האבלים, הולכים ברגל.
סעיף ח' אומר השולחן ערוך, אם נודע לבני עיר אחת
שישראל מת רחוק משם ארבעה או חמישה ימים ולא ניתן לקבורה,
אף על פי שלא יוכלו להגיע לו עד לאחר המועד,
מותר לצאת לדרך ביום טוב שני כדי למהר קבורתו. לשים לב,
כבר נמצא במרחק של ארבעה ימים, ושמענו, הגיע מישהו ואמר, יש שם יהודי שהם לא מתעסקים איתו,
לא ניתן לקבורה.
תצא באמצע יום טוב, כשאתה יודע שאתה תגיע לרוג את שלושה הימים,
עוד יומיים, אחרי יום טוב.
אבל כמה שיותר מהר,
שלא יהיה ביזיון המת.
אומר הרמב״ר, ומותר להביא מת ביום טוב שני לחוץ לתחום לתוך העיר, לקוברו מקרבות ישראל,
אף על פי שאי אפשר לקוברו במקומו.
כן, בכל זאת.
יהודי נקבר במקום של יהודי.
זה הכלל.
טוב, בעזרת השם שנזכה לעשות חסדים עם החיים.
כל טוב.
