שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית.
יכול להיות יום טוב.
התחלנו אתמול, קצת לא נעים,
נפטרים ביום טוב, מה עושים איתם?
סימן תקכו, סעיפים ג', ד' ו-ה'.
אומר השולחן ערוך בתקכו, בסעיף ג',
בשבת וביום הכיפורים לא יתעסקו בו כלל אפילו על ידי עממים.
אפילו לא הוציאו על ידיהם ולניחו בכוך בחפירה העשויה מאתמול. גם זה לא.
לא, קוברים לא בשבת ולא ביום הכיפורים.
ביום טוב, דיברנו אתמול, סעיף ד', ביום טוב שני,
קווי שזה ספקא דיומא וכל מה שהרמב״ם אומר למה היום נוהגים מיום טוב שני, כיוון שמנהג אבותיהם בידיהם, הרי ברור לנו התאריך,
אין לנו ספק.
טוב, ביום טוב שני התעסקו בו ישראל,
אפילו ביום שני של ראש השנה,
ואפילו לא אשתאי,
זאת אומרת אפילו שזה לא נשאר מאתמול,
אפילו לחתוך לו הדס מהמחובר ולעשות לו תכריכים ואהרון,
לחצוב לו קבר, לחבם לו מים, לטערו ולגלוז לו שערו.
ואם אין באותה העיר מקום קברות לישראל,
הולכים אותו לעיר אחרת שיש בה שכונת קברות,
אפילו חוץ לתחום.
למה? כי יהודי קוברים במקום שקוברים יהודים,
שיש הבדל גדול בין קבורת יהודי לקבורת גוי,
ומזכירים לו ספינה לא ללכות ממקום למקום, דו יום טוב שני לגבי מת, ככל שיביאו רבנן.
זה יום טוב שני של גלויות.
ואפילו אפשר בעממים, יתעסקו בישראל.
מצווה על ישראל, גמילות חסד של אמת.
אומר הרמ״ה, אבל באשכנזו ובמדינות אלו, אין נוהגים כן, אלא כל אחד אפשר בעממים,
עושים.
הקבר והארון מתכככים על ידי עממים,
שהדברים עושים ישראלים, כמו ביום טוב ראשון.
אבל אם לא אפשר בעממים, מותר לעשות הכול על ידי ישראלים.
בסדר, זה הרמ״ה אומר, וככה נהגו פה,
שמה שאפשר על ידי גויים, חוץ מהטיפול בנפטר עצמו,
עושים על ידי גויים.
אומר השולחן הערוך ממשיך את הסעיף, חוץ מן הכיפה שבונים על הקבר,
שאין בונים אותה ביום טוב.
אומר הרמה, אבל מותר לכסות אותו בעפר, כי דרכו בחול, ודלא כעש מחמירים, כן נראה לי.
אומר השולחן הערוך שוב, במה דברים אמורים כשרוצים לקבועו בו ביום?
אבל אם אין רוצים לקבועו בו ביום, אין עושים לו שום דבר איסור מנחה, אפילו על ידי אינו יהודי.
אבל טלטול מותר,
כי בשבת יש גם בעיה איך מטלטלים את הנפטר,
מי שנפטר באמצע השבת, מה עושים איתו?
אומר הרמב״ם, ודין קריאת שמע ותפילה אם עת לומד ביום טוב ראשון או בשני, יאי לסימן ע' א', סעיף ב',
ולכמ״ן סימן תקמ״ח וסעיף ה',
לגבי בן אדם שאירעו לא נחשב אונן, כיוון שהוא לא מוטל עליו לקוברו,
אלא אם כן רוצים לקבור אותו עכשיו, שביום טוב אפשר.
אז בשבת יש דין אחד, ביום טוב זה קצת שונה.
בכל זאת,
זה מה שאנחנו עושים.
ועושים מה שאפשר לעשות לנפטר ביום טוב,
אם רוצים לקרובו, עושים, ואם לא, לא עושים שום דבר.
סעיף ה אומר על שולחן הרוח החופר, קבר נמית ביום טוב שני,
מותר לו ליטול שכר.
למה? כי אמרנו זה ספקא דיומא,
וספקא דיומא אנחנו מקלים.
כל טוב ושלום.
