שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדי יום ביומו. סימן תקכג,
כבר אנחנו לוקחים את הזמן שלנו על ידי אמירת הסימן תקכג. 527. טוב, בסימן תקכג נמעט היום, עומד סעיפים ב', ג', ד', ובזה אנחנו נסיים את הסימן.
אתמול התחלנו את סעיף א',
אומר לנו השולחן ערוך בסעיף ב', אין מגרדין בהמה במגרדת ביום טוב, מפני שמשארת שיעה.
זאת אומרת,
היו לפעמים מגרדים את הבהמה, לעזור לה, לנקות אותה, זה טוב לה.
כן, אבל כיוון שזה משיר שערות, זה לא עושים ביום טוב. בשבת כמובן שלא עושים.
סעיף ג', אין מילדין בהמה ביום טוב, אבל מסעדין אותה.
שאוחז בבלת שלא יפול לארץ, ונופח לו בחותמו, ונותן לו דד לתוך פיו.
כמו שבשבת, מחללים שבת על מי שמצווה על שביתת שבת, בהמה לא מצווה
על שביתת שבת, לא מילדין בהמה בשבת. אותו דבר ביום טוב, אבל מסעדין אותה. זאת אומרת,
מה שנקרא עוזבים מהצד, לא עושים פעולות אקטיביות.
סעיף ד', בהמה שריחקה ולדה.
בדרך כלל הוולד יונק מאימו דווקא.
בהמה שהרחיקה את ולדה, מאיפה הוא יינק? הוא יכול למות.
היום יש פתרונות.
אבל בזמנו ככה היה.
מותר לזלף מי שלייתה עליו וליתן מלוא אגרוף מלח ברחמה כדי שתרחם עליו.
אבל התמאה אסור לעשות לה כן. בבהמה טהורה מותר, בבהמה הטמאה לא עושים פעולות על מנת לקרב את האימא לעובר,
לתינוק שנולד,
הטלה שנולד,
ובבהמה טהורה עושים את זה, בהמה טמאה לא עושים את זה. הוא אומר, הרמה ואין ליל סימן רשמי ו,
שבת,
אם אדם מצווה על שביתת בהמתו ביום טוב, וכמובן אדם מצווה על שביתת בהמתו בין בשבת בין
ביום טוב. בעזרת השם, מחר אנחנו נמשיך.
תודה רבה.
